פרשת ויקהל

בעניינים הנ"ל

2012-07-02T18:52:39Z

וַיַּעַשׂ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּמַּחְבָּרֶת כֵּן עָשָׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית, חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אַחַת אֶל אֶחָת: (לו, יא-יב)

יריעות המשכן ירמזו אל עניינים עליונים ונשגבים

2012-07-02T18:49:44Z

יריעות המשכן ירמזו אל עניינים עליונים ונשגבים ואפשר שיש בזה רמז ליחודי שמות וצירופם,

על החיוב לשנן לעצמו שכל החכמה שיש באדם היא מאתו יתברך ונצרכת לו לעבוד בה את בוראו

2012-07-02T18:48:37Z

וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה', וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂת אֹתָהּ: (לו, א-ב)

החכמה והמדע מחי עולמים

2012-07-02T18:47:04Z

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה, וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה, וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחשֶׁת, וּבַחֲרשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת, וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת: (לה, ל-לה)

מנין היו לישראל בשמים ושמן המאור ושמן המשחה והלא היו במדבר

2012-07-02T18:45:11Z

וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: (לה, כח)

תירגם יונתן, שהבושם בא מגן עדן ע"י העננים, וז"ל ותייבין ענני שמיא ואזלין לגן עדן ונסבין מתמן ית בושמא בחירא, וית משחא דזיתא לאנהרותא, וית אפרסמא דכיא, למשח רבותא ולקטרת בוסמיא.

מי הביא את אבני השוהם ואבני המילואים

2012-07-02T18:43:57Z

וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחשֶׁן: (לה, כז)

בתרגום יונתן ב"ע תרגם נשיאים, עננים. וז"ל וענני שמיא אזלין לפישון, ודליין מתמן ית אבני בורלות חילא את אבני אשלמותא לשקעא באפודא ובחושנא, ומחתן יתהון באנפי מדברא, אזלין רברבני ישראל, ומייתן יתהון לצרוך עיבידתא

סוף מעשה במחשבה תחילה

2012-07-02T18:40:08Z

וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ: (לה, כא)

נתינה מעומק הלב מכפרת על עבירות הבאות מעומק הלב

2012-07-02T17:01:49Z

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר, קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת, וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה', וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ, וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה',

על הכיסופים להי"ת היוצאים מן הכח אל הפועל ע"י נתינת התרומה לבניית המשכן

2012-07-02T17:00:23Z

קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת: (לה, ה)

מקרא זה אומר דרשני, למה כפל הענין, וגם מה הוא אומרו יביאה את וגו', והיה לו לומר יביא את תרומת ה'. וכמו שהעיר בעל הטורים, ע"ש. ובודאי שיש כאן דגש מיוחד, שתרומה בכלל ותרומה זו במיוחד שהיא לבניית מקדש ה' לשוכנו בתוכנו, צריכה להיות מעומק הלב, ברצון גמור, לזה הקדים, קחו מאתכם ומעצמכם צריכה להיות התעוררות רצון עמוק להביא תרומת ה' ברוך הוא

מדוע פירשה תורה איסור הבערה בשבת מה שלא ביארה בשאר מלאכות

2012-07-02T16:59:03Z

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת, לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: (לה, ב-ג)

פירש"י ז"ל, שהקדים להם אזהרת השבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה את השבת. עכ"ל. ולפי מה שביארתי בפסוק הקודם, שהקדים מצות שבת לצוותם מחדש למען ידעו כי הם עם ה' לנצח, ולא ימיר אותם לעולם ועד.