|
|
|
אורה ושמחה – שיר לפורים
נועם: אשיר בזמירות ורננים.
בְּךָ בַטְחוּ אֲבוֹתֵינוּ,
וְלַיְּהוּדִים אוֹרָה וְשִׂמְחָה
וּבְךָ תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ
וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנַחָה.
בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְמַלְכוּתוֹ וּבֵין קְרוֹבִים גַּם יְדִידִים הַבָּשָׂר עוֹד בֵּין שִינֵּיהֵם
מִשְׁתֵּה גָּדוֹל בְּהַרְאוֹתוֹ מָצְאוּ מָקוֹם גַּם יְהוּדִים וְהַמֵּסִית עָמַד עֲלֵיהֶם
יְקַר תִפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ וּבָזֹאת הָיוּ נִלְכָּדִים לְפָרֵט אֶת חַטֹּאתֵיהֶם
וְגַבְהוּת לֵב עָלָיו נָחָה כִּי לֹא לָהֶם הָאֲרוּחָה הָיָה מַאֲרִיךְ טַרְחַא
אִישׁ יְמִינִי נִצַּב כַּחוֹמָה וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְלוֹחַ יָדוֹ אֲגָגִי בֵּן עֲמָלֵק אַכְזָר
לֹא נָע וְלֹא זָע בִּמְאוּמָה בְּאִישׁ מָרְדְּכַי לְבַדּוֹ עַל בַּת עַמִּי הוּא הִתְאַזָּר
וַיִתְמַלֵּא הָמָן חֵימָה כִּי אֵין הוּא לְפִי כְּבוֹדוֹ פְּקוּדַת שְׁמָד בְּיָדוֹ שָׁזַר
וְרוּחוֹ בְכַעַס סָרְחָה וְרוּחוֹ עָלָיו זָחָה. אִגָרְתו כְּצָרָעַת פָּרְחָה
אֶת וַשְׁתִּי הָרַג בַּעֲצָתוֹ אֲחוֹת לָנוּ בְּבֵית הַמֶּלֶךְ יְמִינִי רָאָה בַּחֲזוֹנוֹ
הִקְדִּים רְפוּאָה בְּמַכָּתוֹ לְהַצִּיל עַם בְתוּמּוֹ הוֹלֵךְ כִּי הַעָם נִלְכַּד בַּעֲווֹנוֹ
עָרְמַתוֹ הִיא מַלְכּוּדְתוֹ צוּוְּתָה בְּחֵן וְעַנְוָה תֵלֶךְ לָבַשׁ עוֹז מֵאֵת קוֹנוֹ
וּלְעַצְמוֹ כָּרָה שׁוּחָה שִׁמְשָׁהּ בַּאֶרֶץ זָרְחָה וְלִפְנֵיהֶם עַרָךְ תּוֹכֵחָה
מַעֲנֵה רַךְ יָשִׁיב חֵימָה לְשׁוֹנָם חוֹמוֹת הִבְקִיעָה מִכִּסֵּא דִּין אֶל כִּסֵּא רַחֲמִים
תּוֹרַת עוֹלְלִים בִּנְעִימָה עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד הִגִּיעָה לְהַשְׁלִיט יִשְׂרָאֵל בָּעַמִּים
הִשְׁמִיעוּ קוֹל תּוֹרָה תַּמָּה וּמִדַּת הַדִּין הִרְגִּיעָה כָּל לְבָבוֹת הָיוּ נִפְעָמִים
מְלֶאכֶת קוֹמֵץ הַמִּנְחָה וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ נָחָה אָנָּא ה' נָא הַצְלִיחָה
זְקֵנִים וְגַם נְעָרִים אֱמוֹר דַּי לַתְּלָאוֹת וְזִכְרָם לָעַד בְּקִרְבֵּנוּ
יָחַד שְׂמֵחִים וְשָׁרִים וְהַרְאֵנוּ קֵץ פְּלָאוֹת הָעוֹשֶׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ
לִכְבוֹד יְמֵי הַפּוּרִים וַעֲשֵׂה יְשׁוּעוֹת וְנִפְלָאוֹת הוּא יוֹשִׁיעַ גַּם אוֹתָנוּ
לְהַרְבּוֹת אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְקָבֵּץ אוּמָה נִידָּחָה בְּאוֹר וְגִּילָה וְשִׂמְחָה.
בְּךָ בַטְחוּ אֲבוֹתֵינוּ...
בעהית"ש מוצש"ק תצוה שבת זכור התשס"ט. |