בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: (א, א)

כתב רש"י ז"ל, בראשית, אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית משום (תהלים קיא, ו), כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם! שכבשתם ארצות שבעה גוים. הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא! הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, עכ"ל.

והרמב"ן ז"ל הביא דברי רש"י אלו, וכתב, זו אגדה שכתבה רבינו שלמה בפירושו, ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלהים, כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל. והתשובה, מפני שמעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו, לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התורה צורך בבראשית ברא, והסיפור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים, והאריכות ביצירת אדם וחוה, וחטאם וענשם, וסיפור גן עדן וגירוש האדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים, וכל שכן סיפור דור המבול והפלגה, שאין הצורך בהם גדול, ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה, ויאמינו בכלל בנזכר להם בעשרת הדברות (שמות כ, יא), כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי, ותשאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני עם התורה שבעל פה וכו', ע"ש באורך ובעומק.

והנה דבר ברור דכל מה שכתב רש"י ז"ל בשם רבי יצחק, הוא רק נתינת טעם על הקדמת הפסוקים הראשונים, המזכירים שהקב"ה ברא שמים וארץ, שזה מראה על כח מעשיו, ונותן טעם להשיב לטוענים עלינו "ליסטים אתם". ואנו משיבים להם, כל הארץ של הקב"ה, כי הוא בראה, והוא נתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

ואמנם לא בא רש"י ז"ל לתת טעם להקדמת כל ספר בראשית על שאר הספרים. כי לא רק הפסוקים בראשית וכו' נאמרו בתחילה, אלא כל ספר בראשית ותחילת ספר שמות, כל אלו קדמו לפסוק "החדש הזה לכם".

ובודאי שלא בכדי האריכה התורה הקדושה במעשה בריאת האדם יציר כפיו של הקב"ה, ואח"כ בהשתלשלות הדורות עד אברהם אבינו ע"ה, ומשם הרחיבה התורה הקדושה באר היטב את כל תולדות האבות ומעשיהם, המה ובניהם, ואפילו משיחת עבדי אבות לא חסכה התורה הקדושה פסוקים ופרקים. עד שאמרו חז"ל (ב"ר ס, ח), יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים.

ומאחר וגם מעשה בראשית ויצירת כל היצורים נחקק בתורה, בודאי שהדברים חשובים כגופי תורה, וצריכים לימוד ועיון, בהתבוננות הראויה, כדי ללמוד ולהבין ולהשכיל, ולשמור ולעשות, וכל זה הוא בבחינת "דרך ארץ שקדמה לתורה" (ויק"ר ט, ג תנדא"ר א וילקו"ש עה"ת רמז לד), מפני שלימוד זה הוא הכלי הנחוץ לאדם כדי שיוכל לקבל תורה, ויהיה מסוגל להשיגה ולקלוט מלקחיה אל נפשו פנימה.

כי מצוות התורה וחוקיה ומשפטיה, אינם נקלטים אלא למי שמכין את נפשו לשומעם ולקבלם בהכנעה גמורה, ואז יתקיים בו שמעו ותחי נפשכם (ישעיה נה, ג).

ואם ילמד האדם את מצות התורה בלא הכנת הנפש הראויה, כדי להכניע דעתו בפני דעת התוה"ק ולקבל את כל דבריה, לא יועיל לו לימודו מאומה. ועוד יכולה ליהפך לו לסם המות ח"ו (כמבואר ביומא עב, ב ותענית ז, א), כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע יד, י), והוא לא הכין את לבו ונפשו כראוי.

ואולי זה הוא הסוד במה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע (שמות כד, ז), שאמר הקב"ה (שבת פח, א), מי גילה רז זה לבני. כי כאשר האדם מכין לבו כראוי, הריהו יכול להשיג את מצוות התורה גם בלי שישמע. וכמו שאמרו חז"ל, שהאבות הקדושים קיימו כל מצות התורה. ואעפ"י שלא קיבלוה. כי הכינו את עצמם בהכנה דרב'ה, עד שכליותיהם נעשו כשתי כדים מלאים מים והיו נובעות תורה ונעשות להם כשני רבנים ויועצות אותם ומלמדות אותם תורה עד שנעשו כמעין המתגבר (ב"ר סא, א ושם צה, ג, ותנחומא ויגש פי"א וילקו"ש בראשית רמז ק"ט ותהלים רמז תרי"ד).

ואולי זה מה שנאמר בדברי חז"ל בהגדה של פסח, "אילו קרבנו לפני הר סיני, ולא נתן לנו את התורה דיינו". ולכאורה קשה מאד, איך יתכן לומר "דיינו" בלא קבלת התורה, והלא כל עיקר העולם הוא בשביל התורה, ועיקר יציאת מצרים היתה בעבור התורה, כמו שנאמר (שמות ג, יב), בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ומה תועלת לנו בקירוב לפני הר סיני בלא שתנתן לנו התורה.

אמנם התשובה לזה היא, כי "קרבנו לפני הר סיני", היא בחינה נפלאה של הכנה גדולה ועצומה לקבלת התורה, וע"י ההכנה הזאת היו יכולים לזכות לתורה גם בלא מתן תורה, וכענין האבות הקדושים שאחר שהיתה להם הכנה דרב'ה זכו וכליותיהם נבעו תורה, ואף ישראל היו זוכים לזה ע"י ההכנה ההיא, כי פסקה מהם זוהמת הנחש, וזהו, אלמלי קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה "דיינו", שכן היא מעלה גדולה ועצומה ויש בה משום השגת התורה, והיא היא הבחינה של אבותינו הקדושים. ואמנם הי"ת הגדיל חסדו על עמו ישראל, ועשה כאשר קבע בטרם הרים יולדו, לברוא את כל העולם בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתה (ראה פסחים נד, א ונדרים לט, ב וויק"ר לו, ד). ונתן את התורה הקדושה לעמו ישראל.

והמתבונן בספר בראשית שהיא ההקדמה שהקדים הקב"ה לפני גופי המצוות, יראה שיש בזה בנין נפלא בנוי לתלפיות, סוף מעשה במחשבה תחילה, מיד הי"ת להבינו ולהכיננו, שנהיה מוכשרים לקבל משפע חכמתו יתברך. והבנין הזה כולל קומות רבות, נדבך על גבי נדבך, בסדר מופלא. וכל מי שמתבונן היטב בספר בראשית ועניניו הנפלאים הריהו בונה לעצמו מבנה רוחני, ומקנה לעצמו את הכלים הראויים, כדי שיהיה מוכשר להשיג את התורה, הפותחת לפניו שערים מגבהים עליונים, ומשפיעה בו שפע עליון המגביהו ומרוממו על כל המעשים.

ותחלה מלמדת אותנו תורה שלמרות כל היופי וההדר הנראה לעין, ברחבי העולם הזה, אין מזה תועלת אמיתית לאדם, ואל ישים האדם מגמתו לעניני העולם הזה ההווה וחולף, כי אם לחיי הנצח תהא מגמתו, כי רק בעולם הבא האדם זוכה לנצחיות נשמתו אשר נפח בו בוראו.

ולזה צריך שמיעה והכנעה לצו האלהי, לדעת מה טפל ומה עיקר. צא וראה איך בעבור תאוה רגעית עבר האדם על מצוה אחת יחידה וקלה שניתנה לו, ולא שמר עליה. וסופו שהביא על עצמו אסון כמו שנאמר (בראשית ג, כג - כד), וישלחהו ה' אלהים מגן עדן, לעבוד את האדמה אשר לוקַח משם. ויגרש את האדם, וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך החיים. וכל זה כדי למנוע את כניסתו של האדם לגן עדן.

ומן העת ההיא אין האדם שרוי בגן עדן, ועליו לחיות בעולם הזה עולם ההבל, עולם חולף, ולעבוד עבודה תמידית באדמה אשר ממנה לוקח, כדי לקיים נפשו בזיעת אפו, ואליה ישוב בבוא היום, כי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, והגוף ישוב אל האדמה, ויהיה לעפר שהוא יסודו מראש ומעיקרא. ואילו אל גן עדן שהוא ענין "חיי הנצח" חיי עולם, תגיע רק הנשמה לבדה. והוא יסוד גדול בחיי האדם, שידע ויזכור תמיד שכל העולם הזה הוא חיי שעה, והוא רק פרוזדור, שממנו אפשר להכנס לטרקלין. וזאת רק אם ישכיל ויקנה את הטרקלין בתורה ועבודת ה' שעשה בפרוזדור, בהכינו את עצמו לטרקלין. כמאמרם ז"ל (אבות ד, טז), העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין.

עוד הראתה לנו התורה, כי עמים ולאומים גדולים וחזקים, כולם חולפים ונעלמים, והיו כלא היו. כי אין עמם תורה ועבודת ה', ובשביל התורה נברא העולם, ואין העולם מתקיים אלא ע"י התורה, כמו שנאמר (ירמיה לג, כה), אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. והתורה נבראה לפני בריאת העולם תתקע"ד דורות (ראה זבחים קטז, א ותנדא"ר פ"ו ופי"ג ופכ"ו), וכשעלה ברצונו יתברך לברוא את עולמו, היה מסתכל בתורה ובורא את העולם, כמאמרם (זוהר ח"ב קסא, א), קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא [תרגום: שהי"ת הסתכל בתורה הקדושה וברא על פיה את העולם, וכשראה בתורה יהי אור, ברא את האור, ע"ש], שלא כמו שחושבים שאחר שברא הי"ת את העולמות ויצר את האדם וכו', אז התאים לו תורה לפי ענינו, כדרך בני אדם שבונים מערכת חוקים ומשפטים ותקנות לפי צורך הצבור, הזמן, והמקום. ועל זה נאמר (ישעיה נה, ח), כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה'. והוא ישתבח שמו הקדים וברא את התורה שהיא מדעו שלו, והסתכל בה, ולפי הוראותיה ומצוותיה, יצק וקבע את תכונות העולם ומזגיו, לכל עניניו.

וצייר את העולם הזה שהוא הבל וריק שאין בו ממש, והוא "עולם השקר", שהכל נראה בו קבוע וקיים, אך באמת אין בו שום דבר שאינו בר חלוף, וגם האדם עובר וחולף, ורוח עברה בו ואיננו, ולא יכירנו עוד מקומו. וכנגד כל זה אמר שלמה המלך בריש קהלת שבעה פעמים "הבל", שההביל את כל עניני העולם הזה. לבד הנשמה חלק אלוה ממעל שהיא חיה וקיימת לנצח.

אך בתוך ההבל הזה יש מציאות אחת שאינה חולפת לעד, ואי אפשר להשיגה אלא כאן בעולם הזה בלבד, והיא התורה והמצות אשר לעד קיימים, וגם האוחזים בהם והולכים בדרך הזאת, מתקיימים גם הם, והיינו דכתיב (משלי ג, יח), עץ חיים היא למחזיקים בה וגו'. כי היא מקור חיינו, ונותנת חיים למחזיקים בה, והוא שאומרים בתפלה, "כי הם חיינו ואורך ימינו", וכתיב (ויקרא יח, ה ויחזקאל פרק כ' בכמה מקומות), "וחי בהם". ותנן באבות (ו, ז ומסכת כלה פ"ח), "גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא". ואת כל זה אנו רואים בדורות הרבים שעברו בעולם, אשר מפני שלא היו קשורים בתורה ועבודת ה' ברוך הוא, לא היה להם קיום, וכמו שאמרו באבות (ה, ב), עשרה דורות מאדם עד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסים ובאים עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסים ובאים עד שבא אברהם אבינו וקבל עליו שכר כולם. וכן הוא בכל הדורות, אלפים אלפים עוברים וחולפים, וישראל הקדושים האוחזים בתורה ובמצוות נוטלים שכר כנגד כולם. ואין לו להקב"ה בעולמו אלא התורה ומקיימיה. להודיע ולהוודע שאין לנו שיור אלא התורה הזאת, והיא מקור חיינו, והיא תכלית החיים כולם ומטרתם, ועל כן לא ניטוש חיי עולם מפני חיי שעה. ונדע מה עיקר ומה טפל, ואל מה צריכים לשים את מגמתנו, כדי לנצל לטוב ומועיל את החיים הניתנים לנו מאתו יתברך.

ואחרי כל זה, הגיעה התורה להודיענו את קורות האבות הקדושים, וסיפרה לנו באורך וברוחב, את כל נסיונותיהם ומעשיהם, וגילתה לנו על החסדים והצדקות שעשו, ועל תוקף גבורתם ומסירות נפשם למען שמו באהבה, ומאמיתות דרכם ונקיות מחשבתם לפני המקום ב"ה. והאריכה התורה בפרטות אמונתם ובטחונם בהי"ת, ויושר דרכם עם הבריות, והתיחסותם אל העוה"ז וטובותיו, ואשר כל ימיהם, ורוב ככל עמלם, הוא לעבוד את ה', ולקרב את לב הבריות ליראתו ואהבתו, עד שהגיעו לרום המעלות והקב"ה נגלה עליהם, וכרת עמהם ברית עולם, אשר לא תמחה ולא תשכח ולא תמוש מזרעם וזרע זרעם עד עולם.

ומכל מעשיהם אנו לומדים לדעת מה יתרון לאדם בכל עמלו בעוה"ז, ומה זוכה בלכתו אחר עמל התורה ועבודת ה'. כי זה כל האדם.

ועיקר הלימוד ממעשי אבותינו הקדושים הן המה המדות הטובות, אהבת הבריות, ואהבת חסד, ענוה, וסבלנות, רחמנות, וביישנות, צניעות, וחיפוש אחר האמת ללא פשרות. ואעפ"י שאין קשה יותר מאשר ללמוד מדות טובות, והעולם אומרים שיותר קל ללמוד כל הש"ס כולו מלתקן מדה אחת. והזקנים היו רגילים לומר, שנוי הצבע ולא שנוי הטבע.

אבל מ"מ כשאנו לומדים ומתבוננים במעשיהם והנהגותיהם של אבותינו הקדושים, אנחנו מושפעים מהם להלכה ולמעשה, והטעם הוא פשוט, דאנחנו בני בניהם, ויש בנפשנו מנפשם, ודמנו הוא דמם, ושורשי מדותיהם נמצאים ומושרשים עמוק בנפשנו פנימה, ואמרו חכמינו ז"ל (ב"ר נג, טו ושם פו, ו), זרוק חוטרא לאוירא אעיקרא קאי. ועוד אמרו, כי בשלשה דברים ניכרים ישראל, בישנים, רחמנים, גומלי חסדים (ראה יבמות עט, א וירושלמי קדושין פ"ד הלכה א במדב"ר ח, ד), והם ממדותיהם של אבותינו הקדושים, ונמצאות אצל כל אחד ואחד מזרע ישראל בלי יוצא מן הכלל.

והרב הגאון מהר"א שרים זצ"ל ראש ישיבת תורה והוראה בת"א ת"ו, היה רגיל לומר אם תראה יהודי שאינו גומל חסדים, הריהו בעל מום, כי חסרון דבר זה אצל יהודי כמוהו כחסרון איבר.

ומאחר ויש בתוכנו עמוק עמוק פנימה מן המדות הנפלאות של אבותינו הק', ממילא כשלומדים ומתבוננים, תיכף נדלק אותו ניצוץ פנימי ומאיר לכל האדם כולו, ומעט מעט מתרגל להתנהג בדרכי אבות ראשונים.

וזה הוא הבסיס החזק ביותר לקבלה פנימית של התורה באהבה וברצון, והוא הנותן את המסוגלות להכשיר ולהפוך את האדם הגשמי להיותו רוחני יותר, עד שיהיה ראוי והגון לקנות את קניני התורה, ולחפוץ יותר ויותר בקרבת ה' ברוך הוא.

ועוד יש מעלה גדולה מאד בלימוד מעשי אבותינו, וסיפור חייהם, שיש בזה משום "שמוש" בעבודת ה', בבחינת "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (דברים לב, ז), שלא בכדי אמרו בגמרא (ברכות ז, ב וכ"ה בתנדא"ר פ"ה), "גדולה שמושה יותר מלמודה". וע"י למוד זה בדרכי אבותינו הקדושים, מתעורר לב האדם, לפקוח עיני לבו ללמוד ממוריו ורבותיו, ומזקני הדור יתבונן ויתכונן בעבודת ה'.

ואי אפשר לאדם להשלים תפישתו בתורה, ובתפילה ובקיום המצות, בלא שיראה בעיניו כיצד מקיימים ומתבצעים דברים אלו בפועל. וגם הבנת האדם והשגתו ברוחניות לא תושלם לעולם, כי אם בהביטו אל חכמי הדור וזקניו, ללמוד מהם ולצפות על מעשיהם בעינא פקיחא, כדי לקלוט את הרוח החיה שבפנימיות הדברים. וככל שירבה להביט ולשים לבו, כן תרבה חכמתו וירבה קנינו הרוחני האמיתי.

ושורש כל הענינים האלו הם האבות, דמכללם באים התולדות, וצריכים לראות שתהיינה תוצאותיהם כיוצא בהם.

ואז נפקחים עיניו, ולבו מתבונן, ואזניו מתחילות לשמוע ולהאזין אל הקולות הפנימיים, ואז זוכה לסגולות התורה, וכשיתמיד בה עם ההכנות האלו, ושב ורפא לו.

וככל שנרבה להתבונן נראה את חשיבות ונחיצות הקדמת ספר בראשית למצות התורה, שהוא הכרחי ביותר, ובלעדיו לא יוכל אדם להגיע להיות עובד ה'.

ואם בכל המצות כך, הרי במצוות העיוניות, על אחת כמה וכמה, שאנו זקוקים למעשה האבות, כמו מצות אהבת ה', ומצות יראת ה', וכן יסודי האמונה והבטחון בה'. אשר באלו והדומה להם, לא יועיל לימוד בעל פה כלל, וצריך האדם לראות בעינים ולשמוע באזנים, עד שמתעוררת בלבו אהבת ה' ויראתו, ומתעלה מיום ליום, ואז תורתו תורת אמת, ויראתו יראה פנימית.

ובזה פירשתי את הענין שאמרו בגמרא (קדושין נז, א בבא קמא מא, ב), תניא, שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא (דברים ו, יג ושם י, כ), פירש. אמרו לו תלמידיו, רבי! כל אתין שדרשת מה תהא עליהם? אמר להם, כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ולימד, את ה' אלהיך תירא, "את" לרבות תלמידי חכמים.

והנה ר"ש או ר"נ העמסוני היו יראים לרבות שום דבר שבעולם לפני ה' ברוך הוא, ואפילו ת"ח נמי, כי מה ישוה לה' ברוך הוא. ולכן פירשו משיטתם זו לדרוש כל את ואת שנאמר בתורה, דהואיל וכאן לא היו יכולים לדרוש, חדלו משיטתם לגמרי. דאם תיבת "את" באה לרבות, א"כ גם בפסוק "את ה' אלהיך תירא" צריך לרבות. וכיון דסברו ש"את" זה לא אתא לרבות, ממילא גם בשאר אֵתִין שבתורה אין לדרוש שבאו לרבות.

אבל רבי עקיבא שהיה כחו גדול, בא ואמר, שגם "את" זה בא לרבות, ומה הריבוי? שצריך לירא מת"ח. וכן נמי ואהבת את ה', לרבות שיש מצוה לאהוב ת"ח (עי' בסיום למציעא למהרי"ל פ"ב הנדפס בסוף חידושי פנ"י למציעא).

והיה קשה לי ע"ז, מה ראתה תורה ללמדנו את מצות אהבת החכמים ויראתם, מתוך דוחק וצער כזה, ע"י כתיבת תיבת "את" בין הדבקים בתוך הפסוקים של יראה ואהבת הי"ת. וכי חסרים מקומות בתורה לצוות אותנו על אהבת תלמידי חכמים ויראתם. עד שהוצרכה התורה לשים את הענין הזה במקום נורא שאפילו התנאים הגדולים ר"ש ור"נ העמסוני היו יראים לדרוש דרשה זו, עד שפרשו והניחו את שיטתם וחדלו ממנה לגמרי.

וביארתי בס"ד, דרבי עקיבא רוח אחרת עמו בדרשה זו, דר"ש ור"נ העמסוני, הבינו דקרא ד"את ה' אלהיך תירא" בא לרבות עוד במצות היראה, שיש עוד דבר שצריך להתיירא ממנו. ומזה נחרדו ופירשו לגמרי.

אבל רבי עקיבא היה מפרש "את" ה' אלהיך תירא. דבא לרבות את הדרך האמצעית, שעל ידה יוכל האדם להגיע ליראת ה'. שכן, קשה איך התורה מצוה לנו אנו בני האדם קרוצים מחומר עכור, עפר מן האדמה, ואין לנו שום השגה באלהות, ואיך נגיע לאהבת ה' ויראתו, והרי צריך איזה סולם לעלות בו במעלות של קדושה עד שנגיע לרמה גבוהה זו, להשיג את אהבת ה' ויראתו.

ועל זה בא רבי עקיבא ולימד, "את" לרבות תלמידי חכמים, כי הסולם הנכון שהעולה בו יגיע ליראה ולאהבה את ה' הגדול והנורא. הוא על ידי שמרגיל בלבו אהבת החכם ויראתו, בהערכה של אמת, ומזה תבא בלבו אהבה ויראה להי"ת. כי עם הזמן תבא מחשבה בלבו לאמר, על מה אני אוהב חכם זה כל כך, ועל מה אני ירא ממנו, והרי הוא אדם כמוני. ואז הוא משיב אל לבו ואומר, תראה כמה תורה למד, וכמה עמל ויגיעה השקיע בה, ואיך הוא עבד נרצע לפני קונו וכו' וכו'. ומזה ידון קל וחומר בנפשו, ומה חכם זה שהוא רק אחד מעבדי הי"ת ואני נכנע בפניו ומתיירא ממנו ואוהבו בלב ונפש, הי"ת על אחת כמה וכמה, ומה אענה ומה אומר בשיעור שראוי לי להגביר אהבת הי"ת ויראתו.

ואשר ע"כ הקדימה התורה את ספר בראשית לכל המצוות. וכן בתחילת ספר שמות התוה"ק מספרת לנו כל הקורות את אבותינו בשעבוד מצרים הנורא, וכמו כן מספרת לנו מענין הנסים והנפלאות שעשה להם הי"ת, אשר מהם לומדים על השגחת ה' פרטית בקרב הארץ. ורק אחר כל זה באו מצוות ה' עלינו לקדשנו בקדושתו ולהטיב לנו בזה ובבא.

והנה רש"י הביא בתחילת דבריו את דברי רבי יצחק, ובדבריו נתן נתינת טעם רק למעשה בראשית למה הוא נזכר בתחילת התורה. אמנם שומה עלינו לחקור ולדרוש עוד ככל אשר תשיג ידינו, ולכן כתבתי בזה מעט מזעיר מאשר מצאה ידי כדי לחזק עצמנו, ואידך זיל גמור.

ואגב אנו למדים דברים נפלאים על דברי רבותינו שבאגדות, כי לפעמים נדמה לנו שהוא בבחינת דרוש וקבל שכר ותו לא. אך לא כן הוא. כי הן הן גופי תורה ויסודות חיינו.

והנה דורות רבים לא יכלו להבין מה הוא הצורך הגדול בדברי רבי יצחק, שהתורה הקדושה צריכה לכתוב מעשה בראשית בכדי שאם יאמרו לנו העמים ליסטים אתם, נשיב להם כח מעשיו וכו'. והיה הדבר קשה בעיניהם, וכי מי מן הגוים יבא לדבר עמנו על זה בהיותינו בגלות. ועוד, מה תשובה אנו נותנים להם, שלכך הקדימה תורה ללמד שה' הוא הבורא שמים וארץ, והוא אשר נתן את הארץ לאשר ישר בעיניו, והוא נטלה מהם ונתנה לנו. וכי מה איכפת לעכו"ם שכך כתבה התורה שה' נתן לישראל את ארץ ישראל. וגם היה קשה בעיניהם, שהרי העכו"ם יאמרו מה אתם מביאים ראיה מן תורה שלכם וכו'.

והנה בדורנו זה, עדים אנו ועד העולם כולו, כי מעל כל במה צבורית בכל העולם, נשמעת כנגד עם ישראל הטענה של "ליסטים אתם" שגזלתם את הארץ וכו'. וניסו אנשים מתוכינו לומר בפני האומות את כל התירוצים, ועוד הוסיפו לומר, שהעם הזה נע ונד אלפים שנות גלות, ונרדף עד צואר בגזירות ובהסתות איומות ונוראות, עד אחרון הגדיל "השואה האיומה", ולכן עלינו לקבל ארץ משלנו. אמנם כל זה אינו מתקבל על לב האומות, וממשיכים בטענתם "ליסטים אתם".

ואז עולה במלא הדרה תשובת רבי יצחק ז"ל שהקב"ה ברא שמים וארץ, ונתן את הארץ. למי שרצה, והוא נטלה מהם ונתנה לנו", כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ומי יאמר לו מה תעשה ומי יאמר לו מה תפעל. ברוך הוא לעד, ברוך אומר ועושה.

ודיברתי עם רבים שאינם בני ברית מגדולי האומות, ולא מצאתי מי שאינו מוקיר ומעריך את התורה, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים. וכיון שכולם מקדישים ומעריצים את התורה, וכולם יודעים כי הי"ת בחר בישראל לעמו ולחבל נחלתו, ע"כ דוקא תשובתו של רבי יצחק היא היחידה המוצאת מקום בליבם של אומות העולם. כח מעשיו הגיד לעמו. ישתבח שמו לעד.