עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: (ב, כד)

כתב רבנו עובדיה ספורנו ז"ל, וז"ל, ראוי שישתדל האדם לישא אשה הוגנת לו, וראויה לידבק בו, גם שיצטרך לעזוב את אביו ואת אמו, כי לא יהיה דבוק אמיתי בבלתי דומים, אבל יהיה בדומים בלבד, כי אז יכונו לדעת אחד. עכ"ל.

ונראה דהקב"ה הטביע בברואיו מדה זו, שבעת שיגיע האדם לפרקו, מתפתח בקרבו רצון עז לעזוב את בית אביו ואמו. וכן הוא בתרגום, על כן ישבוק גבר בית משכבי אבוהי ואִמֵה. ונעשה לו צר ומציק להמשיך לחיות בבית אביו ואמו, ומחפש להניחם, וע"י זה מחפש לו בת זוג לגור עמה ולבנות ביתו.

דאם לא כן, לא היה מסכים לעולם לעזוב את תפנוקי בית אביו ואמו, המספקים לו מזון ודיור בחום ובאהבה רבה, והוא יושב אתם לבטח, ואין לו דאגה ואין עליו עול כלל, ולמה זה יעזוב מקום מבטחים בו מפנקים אותו ואוהבים אותו לאין שיעור ובלי שום תנאי, וילך להכניס עצמו במשא בית ומשפחה, ויהיו ריחים על צוארו יומם ולילה לא ישבותו אך הקב"ה לא רצה שיהא העולם נחרב, כי האדם ישב בטל מפריה ורביה, ולא יהיה קיום לעולם, ולא תהו בראה אלא שבת יצרה (ישעיה מה, יח).

ע"כ הטביע הקב"ה באיש מדה זו, בבא עתו עת דודים, שירצה לעזוב את בית אביו ואמו, ומכח הרצון הזה, מתפתח בלבו הרצון לבנות בית עם אשתו.

ואמר על כן יעזוב איש, ולא הזכיר האשה בענין זה, ואפשר דיש צורך בזה רק לאיש ולא לאשה, משום שהאשה גם בנעוריה בבית אביה, היא עובדת ומסייעת להוריה ואחיה, ובלבה פנימה היא מצפה לבנות ביתה, ולהיות עצמאית בעבודת ביתה, ובמקום לשרת תחת שרביט אמה ושאר בני המשפחה, היא תהיה שרה לעצמה, ולכן אינה צריכה דחף מיוחד כדי לבא לידי רצון לבנות בית משלה. ומה גם שעול הבית והפרנסה אינו מוטל על שכמה, אלא על הבעל.

אבל האיש בהיותו בבית אביו ואמו, טבעו להתפנק ולהתרווח וכל היוצא מפיו עושים לו, ואין מי שיאמר לו מה תעשה, וכל העולה על רוחו הוא עושה באין מפריע ואין מכביד, ועלול לומר מה לי להקים בית ולהשתעבד לאשה ולילדים, למזונותיהם ושאר צרכיהם, וידחה את הדבר מיום ליום ומפקידה לפקידה, וישב בדד וידום.

ע"כ הקדים הקב"ה רפואה למכה זו, ונתן בלבו תכונה מיוחדת, שבבא הזמן אינו יכול עוד לשבת בבית הוריו, ומתעורר בו הרצון לקום ולעזוב את ביתו, ועל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו.

ואם לא ימאס אדם בבית אביו, גם לעת בה ישא אשה, לא יהיה הדבק טוב, כי תמיד תהיה דעתו על בית אביו ואמו, וישאף לשורשו ואל שער מקומו. אבל עתה שהוא מואס בבית אביו ואמו, זה מסייעו שיהיה הדבק ביניהם יציב ובר קיימא.

וזה הוא "ודבק באשתו", כי ע"י עזיבת אביו ואמו, יהיו הדבקות והיישוב שלו טובים ויציבים עם אשתו, דהא בהא תליא.

[א"ה - עוד נראה לומר, טעם למה הקב"ה טבע באיש את החשק לעזוב את בית אביו יותר מן האשה, משום דהלכה ידועה היא לרוב מנין ורוב בנין הפוסקים, דרק האיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה (טוש"ע אהע"ז סי' א סעיף יג), לכך טבע הקב"ה את החשק באיש דווקא, יבח"ר].