וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב: (ג, טו),

ובתרגום אונקלוס תרגם בזה"ל: הוא יהי דכיר לך מה דעבדת ליה מלקדמין, ואת תהי נטר ליה לסופא.

וכנראה שכונת התרגום לומר, דהאיבה שתהיה בין הנחש לאדם, היא שהאדם זוכר מה שעשה לנו הנחש בתחילה, שעל ידו נקנסה מיתה על האדם "וזהו הוא ישופך ראש".

ומה שנאמר "ואתה תשופנו עקב" תהי נטר לה לסופא, שהוא הנחש זוכר מה שיהיה בסופו, שהרי הנחש הוא היצה"ר (כמבואר בזוהר בראשית לה, ב ועי' מורה נבוכים ח"ב פרק ל' וראה בספורנו לבראשית ג, א ועי' פרקי דר"א פי"ג), ויודע שסופו להיות בטל לעתיד לבא, כמו שאמרו חז"ל בסוכה (נב, א), שלעתיד לבא הקב"ה שוחט ליצה"ר, ואז הרשעה כולה כעשן תכלה לנצח, וידעו הכל כי ה' אחד ושמו אחד, ברוך הוא וברוך שמו.

ומינה ידע האדם כי איבה ושנאה קיימת בין היצר הרע לאדם, ואעפ"י שמראה פני אוהב, אינו אלא אויב ואורב, ובלבו ישים אורבו, ויעלים שנאתו וקנאתו, אשר כאש חמתו, שנאה מושרשת במהותו ועצמותו, מתחילת יצירתו, ויוכיחו מעשיו הראשונים, עם אדם הראשון ואשתו, אשר הראה להם פנים, כמו נושא ונותן עמם בעניני חכמה והשכל, ושואל להם, האם נכון שציוה לכם ה' לאמר, מכל עץ הגן וגו' ומעץ הדעת וגו'. ומענין לענין שלא באותו ענין, קפץ עליהם רוגזו, והצליח להכשילם, כי שינה את מראהו וצורתו ובא אליהם כידיד ואוהב, והם נחו ושקעו בים השקט והשלוה, עד שראו מה היה להם, אז הרגישו בתרמיתו, מאשר רימה אותם ושיחק בהם, והפכם כחומר בתוך ידו הגדולה, אשר מלאה ערמה ותחבולה.

ועל כן אמרו חז"ל ברוח קדשם (ברכות ה, א וזוהר בראשית רב, א), לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על היצר הרע וכו'. ע"ש.

כלומר שעל האדם להיות כל הזמן במצב של נכונות למלחמה, ולא יתעצל מלנצח את יצרו בכל יום ויום וכאשר כתב בספר חובות הלבבות (שער יחוד המעשה פ"ה, וכ"ה בארחות צדיקים שער הגאוה), וזה לשונו הטהור בתוך דבריו, אמרו על חסיד, שפגע אנשים שבים ממלחמת אויבים, ושללו שלל אחר מלחמה חזקה, אמר להם, שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל, התעתדו למלחמה הגדולה. אמרו לו, ומה היא המלחמה הגדולה? אמר להם, מלחמת היצר וחייליו. ואל תתמה אחי, כי כל אויב שיש לך, כשתנצח אותו פעם ושתים, ירפה ממך ולא יעלה על לבו להלחם בך, לדעתו יתרון כחך על כחו, והוא מתיאש מלנצח אותך ומלגבור עליך. אבל היצר אין מספיק לו ממך נצוח פעם ומאה פעמים בין שנצח אותך, בין שנצחתו. כי אם ינצח אותך, ימיתך, ואם תנצחהו פעם אחת, יארב לך כל ימיך לנצח אותך, כמו שארז"ל (אבות ב, ד), אל תאמין בעצמך עד יום מותך. ואינו מקיל בקטנה שבקטנות עניניך לנצח אותך בה, כדי שתהיה לו מדרגה לנצח אותך במה שלמעלה ממנה. ועל כן ראוי לך, שתהיה נזהר ממנו. ואל תמלא ממשאלותיו בך מאומה, רק יגדל בעיניך המעט שבמעט מנצוחו והמצער מהתגברותך עליו, כדי שתהיה לך מדרגה אל מה שלמעלה ממנו, כי במהרה תהיה תשוקתו אליך, ולא יעמוד לפניך בעמדך כנגדו, כמו שנאמר (בראשית ד, ז), ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. על כן אל יבהילך דברו, וגם אם עצמו חייליו, אל יפחידך ענינו, וגם אם רבו עוזריו, כי עיקר כונתו לאמת השקר ומגמת חפצו להעמיד הכזב. וכמה היא קרובה מפלתו ואיבודו מהר, אם תרגיש לחולשתו. ע"כ.

ולכן לא ישקוט האדם ולא ינוח, כי לא זה מקום המנוחה, אלא "ושם ינוחו יגיעי כח" (לעתיד לבא בחיי העוה"ב), וכאן הוא מקום העשיה, וכל המרבה בעשיית תורה ומצוות, הרי זה משובח, ורק לא יתן לעצמו לשקוט על שמריו, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ללבו ימתיק אמריו, למושכו בכל כחו שילך אחריו. ועל כן צריך משנה זהירות, בענוה ולא ביהירות, ולא יסיר לבו מלימוד התורה, ולא יסיח דעתו מן הטהרה, ועל פי שנים אלה, יקום דבר ה' ויתקיים בידו, והוא ישלח דברו ויסייעהו, ועל דרכיו יזרח אור ה', וכבודו עליו יראה, וה' הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים.

(מוצש"ק בראשית התשמ"ג)

* * *

ובתרגום יונתן ב"ע איתא, ודבבו אישוי בינך ובין אתתא, בין זרעית בנך ובין זרעית בנהא, ויהי כד יהון בנהא דאתתא נטרין מצותא דאורייתא יהוין מכוונין ומחיין יתך על רישך. וכד שבקין מצוותא דאורייתא תהוי מתכוין ונכית יתהון בעקבהון, ברם להון יהא אסו ולך לא יהי אסו, ועתידין אינון למעבד שפיותא בעיקבא ביומי מלכא משיחא, ע"כ. וזה פירושו, כשיהיו בני האשה שומרים מצות התורה, יהיו מכוונים ומכים אותם על ראשך, וכשעוזבין את מצות התורה תהיה אתה מכוין ונושך אותם בעקבם, אמנם להם תהיה רפואה, ולך לא תהיה רפואה, ועתידין הם לעשות שלום והשקט בעקבתא בימי מלך המשיח. ופירש בפירוש יונתן שם, שבימי המשיח יהיה שלום ומנוחה, כמאמר חז"ל (ב"ר כ, ה), שהכל מתרפאין, חוץ מן הנחש, ע"כ. ונמצא דהכתוב מדבר על ימות המשיח.

והרמב"ן ז"ל כתב, וטעם תשופנו עקב, שיהיה לאדם יתרון עליך באיבה, כי הוא ישופך ראש, ואתה לא תשופנו רק בעקבו, וירצץ מוחך, עכלה"ק.

ואולי לדברים הללו מכוונים דברי הפסוקים (תהלים פרק צא), יושב בסתר עליון כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך וגו', על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין וגו', ואראהו בישועתי. היינו אחר שידרכו בכח תורתם על "שחל ופתן", רק אז "אראהו בישועתי", היא הגאולה העתידה.