הנה מלבד אשר מטרת המכות, היא להראות לבני ישראל, שה' הוא מלך הארץ ואפס זולתו ובעשר המכות כלולים כל הכחות הטבעיים שבשמים ובארץ בלא יוצא מן הכלל, ללמדנו, כי מלכותו בכל משלה, בלא יוצא מן הכלל, כידוע.
]]>וכתב הרמב"ן ז"ל, רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל, בעבור שנטה ידו על השמים והוריד הברד, היה ראוי שירד גם על ארץ גושן, שהאויר שלה ושל ארץ מצרים אחד הוא, ולכן פירש הכתוב שניצל אויר ארץ גושן, בעבור ששם בני ישראל. עכ"ל.
]]>הנה גם הירא את דבר ה', שבעבדי פרעה, אינה יראת ה' אמיתית ומושרשת, אלא יראה לשעתה, שראו מנסיונם שדבר ה' מתקיים באורח פלאי, ועתה הזהירם לאמר, ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה וגו' (שמות ט, יט). והיו מפחדים על צאנם ועל מקניהם אשר בשדה, וכן על עבדיהם. ואינה יראת ה' שהיא יראה קבועה וחשובה, שמונעת האדם מחטוא לפניו יתברך, כאמור בתפלת מעין שבע, לפניו נעבוד ביראה ופחד. ועיין בדברי רבינו יעקב בעל הטורים כאן, וז"ל, "הירא" ב' במסורה, כאן, וכן הירא ורך הלבב (דברים כ, ח), מה התם שירא מעברה שבידו, וגם אלה יראים מעבירות שבידם, מכאן אמרו טוב שבמצרים הרוג (תנחומא בשלח פ"ח), שהרי כתיב הירא את דבר ה', וסמיך ליה וירד עליהם הברד ומתו (שמות ט, יט). עכ"ל. וכונתו פשוטה שגם היראים שבמצרים היו מלאים עבירות, שזו לא היתה יראת ה' אמיתית, רק יראה לשעה.
]]>שתי מטרות קבע הקב"ה בהעמדת פרעה. הראשונה, להראות כוחו לפרעה עצמו, על שאמר מי ה'. וכן פירש הרשב"ם ז"ל, להודיעך שטותך שאמרת לא ידעתי את ה'. והמטרה השניה, ולמען ספר את שמי בכל הארץ. ושתי מטרות אלה לגויי הארץ ולא לישראל, ובעל כרחינו צריכים לומר, שה' חפץ למען צדקו שיכירו וידעו כל הגוים, כי ה' הוא האלהים, והאלילים כרות יכרתון, ולא רק מישראל עמו, אלא מכל הגוים, שכן גם בני נח נצטוו על עבודה זרה. ומפני שאמר אותו רשע, מי ה', לא ידעתי את ה' (שמות ה, ב), והיה ראוי לאבדו תיכף ומיד על עזות פניו. ועתה מבאר לו שכך היה ראוי לו, ואולם בעבור זה העמדתיך, בעבור הראותך את כוחי, וכתב רבינו הספורנו ז"ל, בעבור הראותך את כוחי, כדי שתחזור בתשובה, כי לא אחפוץ במות המת. שאפילו לרשע כזה לא נעל בפניו כל הדלתות. ומנצל את רשעותו להראות כל העמים את גבורת ה' וייחודו.
]]>מהכתובים לפנינו נראה שיש קשר, בין המצב שלא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מחמת השחין, לבין המצב שהפעם לא פרעה הוא שחיזק את לבו אלא הי"ת הוא שחיזק והכביד את לבו, וכבר עמד ע"ז רבינו הרמב"ן ז"ל, (בפסוק י"ב) וכתב שיתכן שבמכות הראשונות, היו החרטומים מחזקים את לבו, להתפאר אצלו בחכמתם, ועתה לא באו לפניו, ואין עוזר לו ואין סומך באולתו וכו'. עכ"ל.
]]>רבינו בחיי ז"ל כתב, ותמצא מלת "פדת" חסר וא"ו, מפני שגאולת מצרים גאולה שאחריה שעבוד, אבל הגאולה העתידה אין שעבוד אחריה כי אם תשועת עולמים, ועל כן תמצא בגאולה העתידה פדות בוא"ו, הוא שכתוב (תהלים קיא, ט) פדות שלח לעמו. עכ"ל.
]]>בתרגום יוב"ע תירגם, "והפליתי", ואעביד פילאין ביומא ההוא. כלומר מלשון "נפלאות". אבל בתרגום אונקלוס תירגם, "והפלתי" ואפריש ביומא ההוא. כלומר להבדילם מן המצריים, וכן פירש"י ז"ל, "והפלתי" והפרשתי, וכן והפלה ה' (שמות ט, ד), וכן לא נפלאת היא ממך (דברים ל, יב). לא מובדלת ומופרשת היא ממך. עכ"ל. וכן הוא בפירוש רשב"ם ז"ל ע"ש. וגם הראב"ע ז"ל שם, פירש שהוא הפרש, והוא ע"י הנפלאות הנ"ל.
]]>