הרב עמאר - מלך המשיח – ובית המקדש השלישי בב"א

PDF הדפסה דוא
מלך המשיח – ובית המקדש השלישי בב"א

בעהית"ש. אור ליום ששי ערש"ק מטות עשרים יום בתמוז התשע"א.

בין המצרים, אשא עיני אל ההרים, לעורר זכות ישרים, אבותינו הטהורים, זכים קדושים וברים, לפני אדיר אדירים, גדול עצה משפיל ומרים, רב להושיע מתיר אסורים, הוא יתיר שבועות ונדרים, יסיר קוצים וסירים, לפנות דרכים ואתרים, וקרן עמו יחיש להרים, יאיר חשכינו באור אורים, לשמח בני ציון היקרים, טף ונשים זקנים ונערים, בהגלות מבשר בראש הרים, בתרועת צהלה בלי שברי'ם, לשמח לב בנים והורים, באין אומר ואין דברים, וכל הנדחים והשבורים, יעלו ציון עדרים עדרים, בפנים זוהרים מאירים, ושמחת עולם על ראשם בבא לציון גואל בב"א.

א. הנה לשונו הטהור של רבינו הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים (פי"א ה"א), מורה לכאורה שרק מלך המשיח הוא שיבנה את ביהמ"ק. וז"ל שם, המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקדם, מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורות בתורה.

וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר הנביאים לבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו, שנאמר ושב ה' א-ל-היך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים וכו', אם יהיה נדחך וגו'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

גם בפרשת בלעם נאמר שם, ונבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו שיושיע את ישראל מיד בני עשו. ושם הוא אומר, אראנו ולא עתה, זה דוד. אשורנו ולא קרוב, זה מלך המשיח. וכו'. (ע"ש שהאריך עוד בביאור הפסוקים מנבואת בלעם על שני המשיחים הנ"ל.)

ובהלכה ב' שם כתב, שגם בערי המקלט, הוא אומר כי ירחיב ה' וגו', אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראיה, שכל הספרים מלאים מזה. עכ"ל.

וממה שכתב שמלך המשיח מחזיר מלכות בית דוד, ובונה מקדש, משמע שזה מתפקידו של מלך המשיח, והיה אפשר ללמוד מזה שאין אנו רשאים לבנותו עד בא מלך המשיח. ואולם קשה לומר כן שהרי בריש הלכות מלכים (פ"א ה"א) כתב: שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך, שנאמר שום תשים עליך מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, שנאמר תמחה את זכה עמלק. ולבנות להם בית הבחירה, שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה. עכ"ל. הרי שלא תלה כאן בנין ביהמ"ק בביאת המשיח. ואולם יש מקום לדחות ולומר שבהלכה זו לא מיירי ממה שעתיד לבא, אלא ממה שנצטוו בעת כניסתם לארץ בימי קדם, ושכן הלשון מורה באומרו, שלש מצות נצטוו בשעת כניסתן לארץ, וכן משהזכיר מלחמת עמלק, ושימת מלך שהיה בימי שמואל הנביא ע"ה, כיע"ש בהמשך דבריו ז"ל.

אבל באמת הדבר מבואר ומפורש במקום אחר שיש מצוה בכל עת לבנות ביהמ"ק, והוא בהלכות בית הבחירה (פ"א ה"א) וז"ל: מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבין בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר, ועשו לי מקדש. וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה, שנא' כי לא באתם עד עתה וגו'. עכ"ל. ומהלשון נראה שהיא מצות עשה שאינה תלויה בשום ענין. וגם בזה"ז אם היינו יכולים להשיג הדבר בהיתר ובלי סכנת נפשות רח"ל. יש מצוה לבנותו.

וכן משמע במנין המצות (מ"ע כ') וז"ל, והמצוה העשרים היא שציונו לבנות בית עבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל, והקבוץ בכל שנה כמו שיתבאר, והוא אומרו יתעלה, ועשו לי מקדש. ולשון ספרי שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרע של עמלק. הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה, וכבר ביארנו (ריש שרש י"ב) שזה הכלל הוא כולל חלקים, ושהמנורה והשלחן והמזבח וזולתם כולם הם מחלקי המקדש וכו', עכ"ל.

ב. וצריכים להבין מה שכתב רבינו בפרק י"א מהלכות מלכים, שמלך המשיח בונה המקדש וכו', והיה נראה לומר דבפי"א מיירי מהבית השלישי שאליו עינינו צופיות מאז החורבן של בית שני בעוה"ר. וזה תלוי במלך המשיח, אך מ"ש בהל' בית הבחירה, הוא לא בבית שלישי אלא מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להקריב בו קרבנות. וצ"ע אם מדבר על הר הבית, או בכל מקום כגון המשכן שעמד שנים רבות בשילה ובנוב וגבעון. תדע שגם בפ"א ה"א (בהל' מלכים הנז') שכתב ג' מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, ופירשתי דמיירי בכניסתן לא"י בפעם הראשונה גם שם מיירי בבית בחירה זמני בלבד. דידוע דלא בנו מקדש מיד רק העמידו המשכן שנים רבות כל פעם במקום אחר, עד שנתעורר דוד המלך ע"ה על בנייתו ופנה אל נתן הנביא ע"ה, כמו שנאמר, ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו, ויאמר המלך אל נתן הנביא, ראה אנכי יושב בבית ארזים, וארון הא-ל-הים יושב בתוך היריעה (שמואל ב', ז') והכס"מ (הל' בית הבחירה פ"א ה"א) כתב משם הסמ"ג (מ"ע קס"ג) שכתב וז"ל, תניא ג' מצות נצטוו ישראל וכו', ולבנות בית הבחירה שנא' והיה המקום אשר יבחר ה' א-ל-היכם לשכן שמו שם, שמה תביאו וגו', והוסיף שזמן מצות בנין ביהמ"ק לא הגיעה עד ימי דוד וכן הוא אומר ויהי כי ישב המלך וגו'. וכתב מרן ז"ל שהסמ"ג לא כתב את הפסוק, ועשו לי מקדש, כמו שכתב רבינו, משום דההוא קרא במשכן שבמדבר איירי. ורבינו לא נ"ל הפסוק של הסמ"ג, שלא כתוב בו בנין ביהמ"ק אלא מספר שיביאו שם קרבנות, ולא ציוה על בנייתו. ואע"ג דועשו מקדש איירי במשכן, משמע לרבנו דכלל הוא מכל מקום בין למשכן שבמדבר ובין לשילה ונוב וגבעון בין לבית עולמים, ודייקא נמי דקאמר ועשו לי מקדש, ולא קאמר ועשו לי משכן.

ובפי"א שמדבר על מלך המשיח שעתיד לעמוד, ומפרט את תפקידו ויעודו אשר יעד לו הקב"ה, מנה ביניהם גם את בנין ביהמ"ק, ואמר ובונה מקדש. ומה שלא אמר שבימיו יקום בית שלישי, רק תלה אותו בו ואמר שיבנהו, אפשר שבא לאפוקי מדעת רש"י ותוספות, דס"ל שביהמ"ק השלישי ירד בנוי מן השמים. שכן כתב רש"י במסכת ר"ה (ל' ע"א) וכן בסוכה (מ"א ע"א) וגם התוספות בסוכה שם כתבו כן, וכן בשבועות (ט"ו ע"ב) והוא עפ"י מדרש תנחומא ועוד. ובהמשך נשוב לענין זה, בעה"ו.

ועוד י"ל אפילו תימא שגם מה שכתב בהלכות בית הבחירה (פ"א ה"א) מצות עשה לעשות בית לה' וכו'. דקאי גם על הבית השלישי, באופן שהיא מצוה מוטלת על כלל ישראל, ולא קשורה בביאת המשיח בלבד, מ"מ כתב אצל המשיח, ובונה מקדש, דאע"ג שהיא מוטלת על הכלל, מ"מ אצל מלך המשיח היא חיובית ביותר, ובה יִוַדַע כי משיח ה' הוא, שהרי המשיח הוא אדם מתוך אנשי הדור, ואינו צריך לעשות אותות ומופתים או לחדש דברים בעולם כדי שידע שהוא המשיח, וכמבואר ברמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ג) אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים וכו', שהרי ר"ע חכם גדול מחכמי המשנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא מלך המשיח, ודמה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע שאינו משיח, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. וכו'. עו"כ בהלכה ד' (שם) אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבע"פ, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה, או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי זה ככל מלכי בית דוד הכשרים שמתו. וכו' (ושם הביא ענין ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי ע"ש). נמצא שיש לו דברים שצריך להשלים ואז יודע כי משיח השם הוא, ואחד מהם הוא שהוא בונה מקדש במקומו.

והנה עתה נלע"ד לחזק הפירוש הראשון שכתבתי, והוא ממה שכתב הרמב"ם ז"ל גבי משיח ובונה מקדש במקומו". ומזה נראה שהוא כמו שכתבתי לפני כן, שאפשר שרק המשיח בונה בית שלישי שהוא במקומו ממש. אבל המצוה המוטלת על כלל ישראל אפשר שזה מקדש זמני, ואולי בשאר המקומות יבנו אותו. ואם זה נכון אתי שפיר מה שלא הזכיר תיבת "במקומו" אלא במלך המשיח, (פי"א מהל' מלכים ה"ד), אבל בפ"א ה"א שם לא כתב במקומו, ולפי מה שכתבתי לעיל שם מיירי בכניסה ראשונה לארץ, ואז לא בנו במקומו עד שנתעורר עליו דוד מלך ישראל, ובנאו שלמה בנו על מקומו. וגם בריש הלכות בית הבחירה, שכתב מצות עשה לעשות בית לה', ג"כ לא כתב במקומו. ולא עוד אלא הוסיף וכתב, מצות עשה וכו' שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה, שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו' עכ"ל. וצ"ל למה הוסיף כאן להודיענו שמשכן שעשה משה היה לפי שעה, וכאן לא מדבר בענין המשכן כלל, ואם נאמר שגם מצות בניית המקדש שכתב כאן, וכן במנין המצות היא לפי שעה עד בא משיח, אתי שפיר. ועוד שהוסיף הרמב"ם ז"ל שם את כל המקומות שעמד בהם המשכן, שבגלגל עמד י"ד שנים, וכן הזכיר ופירט על נוב וגבעון ובית אל, ואין זה המקום של המשכן וגלגוליו, אלא אם נאמר שגם מצות עשה דבניית בית הבחירה, היא באותה מתכונת זמנית. ועכ"פ הרי מפורש להדיא דאינו משיח בודאי עד שיעשה שלש אלה ינצח, ויקבץ, ויבנה, שאם שלש אלה יעשה אז הוא משיח בודאי, אבל אם לא ישלים שלשת הדברים הללו שהן המטרות שלו והמיוחדות לו, ואחת מהן שיבנה מקדש במקומו, לא מיקרי משיח. וכל זמן שרואים שהוא עוסק בהם, הרי הוא בחזקת משיח, עד שישלים לשלשתם, ואז יקרא משיח ודאי. ואפשר דשני הדברים אמת שאצל מלך המשיח הוא באמת הכרחי שיבנה המקדש, ובאלו יבחן שאמת משיח ה' הוא, ומיהו בעינן גם שיהיה במקומו, ומה שכתב בהלכות בית הבחירה שיש מצות עשה לעשות מקדש ולהקריב קרבנות, אפשר שזה לא מקדש עולמים אלא זמני, ואפשר שאינו מדבר על מקומו ממש. אלא בכל מקום שיבנו בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגים אליו וכו', מקיימים בזה מצות עשה דועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וזהו ההבדל שבין הלכות בית הבחירה (פ"א ה"א), דמיירי בזה"ז, ועל כל מקום ומקום קאי, וע"כ דקדק לכתוב שגם המשכן היה לשעה וכו'. אבל בהל' מלכים ששם מדבר על כך שמשיח בונה המקדש, שם דקדק לכתוב, ובונה מקדש "במקומו", דוקא.

אלא דקשה לומר זה, שהרמב"ם ז"ל עצמו כתב שם (בהל' בית הבחירה פ"א ה"ג) וז"ל, כיון שנבנה המקדש בירושלים, נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהם בית לה', ולהקריב בהם קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה. שנאמר ויאמר דוד זה הוא בית ה' הא-ל-הים וזה מזבח לעולה לישראל, ואומר, זאת מנוחתי עדי עד. עכ"ל. וע"ש ברדב"ז ובכסף משנה שציינו המשנה (בזבחים קי"ב ע"ב) והגמ' שם (קי"ח ע"ב וקי"ט ע"א).

ועיין רש"י (חולין – כ"ד ע"א) בסוף העמוד ד"ה במה דברים אמורים, וכו' וז"ל: ירושלים נקראת בית עולמים דמשנחרבה לא היתה אחריה היתר לשאר מקומות, אבל קדושת שילה היתה אחריה היתר לבמות כל ימי נוב וגבעון. עכ"ל. וברש"י ז"ל מפורש שמשנחרבה ירושלים לא היה עוד היתר לשום מקום אחר.

ואמנם ברמב"ם הנ"ל אפשר לדחוק ולומר דה"ק, משנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות וכו', אבל אחר שנחרב אפשר שחזר ההיתר למקומות אחרים, כמו שהיה אחר שנחרב שילה. ומ"ש עוד ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד, היינו בית קבוע שיהיה לדורי הדורות, אבל בית זמני אפשר שיהיה בכל מקום. ודוחק.

ובני הרב יש"י הי"ו הראני שמרן החיד"א ע"ה בספרו הבהיר חומת אנך ח"ב (בסוף מלאכי, דף ס"ח ע"ב אות ג') וערבה לה' מנחת יהודה, וז"ל: יש מי שפירש דמשחרב בית המקדש הותרו הבמות, אבל אין מקריבין מנחה בבמה, ולעתיד לבא כשיבנה בית המקדש יקריבו מנחה, ולז"א וערבה לה' מנחת יהודה. עכ"ל. והיש מי שפירש הזה בודאי דלא כרש"י ז"ל, ובע"כ שמפרשים כן בדברי הרמב"ם הנ"ל. ובזה יש מקום לפירוש שפירשתי בס"ד ודוק'.

ד. והנה מבחינת ההוכחה שמשיח הוא, אם אכן ירד בנוי מן השמים בימיו, אדרבה זו ההוכחה הגדולה ביותר כי משיח הוא ושהשם הסכים על ידו, ועשה פלא מופלא לכבדו ולהרים קרנו בעיני ישראל ובעיני העולם כולו. אלא שהלשון של הרמב"ם ז"ל שכתב בהלכה א' ובונה מקדש, וכן בהלכה ד', שכתב ובנה מקדש. משניהם משמע להדיא שהוא בונה ולא שיורד בנוי מן השמים.

ועוד דכבר כתב הרמב"ם (בהלכה ג') אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם. וכו'. ואם היה סובר כרש"י ותוס' דהמקדש השלישי ירד בנוי ומשוכלל מן השמים, הרי אין לך אות ומופת גדול מזה. ואין לך חידוש כזה בעולם, אלא ודאי שמדבר על בנין בידי אנשי מקצוע שיבנו ויקימו מקדש בחכמה ובדעת כל יקר ונעים. כמו בצלאל ואהליאב וכל חבריהם שבנו את המשכן ע"י משה רבינו ע"ה, במדבר. וע"כ נראה דבאמת הרמב"ם חולק בזה על שיטת רש"י ותוספות הנז'. וסבירא ליה שגם בית שלישי יבנה ע"י עם ישראל, כמצות השם, ועשו לי מקדש.

וצ"ל במאי פליגי הני רבוותא, בענין בית שלישי אם יבנוהו הבונים עלי אדמות, או שירד בנוי מן השמים, כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה.

והיה מקום לתלות מחלוקת זו, במה שחקרו האחרונים אם מצות בניית המקדש היא גוף המצוה, או שאינה אלא הכשר המצוה, דהמצוה היא העבודה של ביהמ"ק, קרבנות וקטורת, תמידים כסדרן ומוספין כהלכתן, עבודת השבתות ור"ח וחגים ומועדים, ועבודת יום הכיפורים וכו', ובנין ביהמ"ק הוא הכשר מצוה, שיבנו המקדש כדי להקריב קרבנות ולעלות אליו בשלש רגלים להראות אל פני האדון ה' צבאות, ואין מצוה בעצם בנייתו אלא היא הכשר מצוה שע"י בנייתו ניתן להקריב בו קרבנות וכו', וכמו בניית סוכה שאינה מצוה לעצמה אלא שעל ידי בנייתה, ניתן לקיים מצות לישב בסוכה שהיא המצוה, בסוכות תשבו שבעת ימים, וכן נמי תקיעת שופר, שהעלה הרמב"ם בתשובתו שהתקיעה היא הכשר המצוה בלבד. והמצוה היא לשמוע קול שופר. וע"כ לא מברכים על תקיעת שופר. או נאמר שעצם בנייתו של המקדש היא מצוה בפני עצמה.

ועיין בספר המפתח בריש הלכות בית הבחירה, שעמדו ע"ז כמה גדולים, מהר"ם שיק חא"ח (סימן רפ"ב), ומקדש דוד ס"א, ואורים גדולים (דרוש לפ' תרומה י"ד, ג-ד), וצפנת פענח כאן ועוד כיע"ש.

וי"ל שלדעת רש"י והתוספות שסוברים שהבית השלישי ירד בנוי מן השמים, סברי מרנן שכל מצות בנייתו היא הכשר לקיום מצותו שהיא עבודת ביהמ"ק, והעיקר הוא שיהיה מקדש ושם נעבוד עבודת א-ל-הינו. וע"כ אין קפידא שיבנה על ידינו, אלא ירד בנוי ומשוכלל מן השמים, ושם נעבוד עבודת ה' כמו שציונו, כהנים בעבודתם, ולויים בדוכנם, וישראל במעמדם, ואילו עצם הבניה אינה מצוה בפני עצמה, אלא היא הנותנת לנו הזדמנות לקיים מצות ה' ע"י עבודת הקרבנות וכו'. ואשר ע"כ כשירד בנוי ומוכן מהשמים די לנו בזה כדי שנוכל לעבוד עבודת המקדש, ולחגוג אליו שלש פעמים בשנה.

אבל הרמב"ם ז"ל וסיעתיה, סוברים שבנייתו היא עצם המצוה, שהקב"ה ישכין שכינתו בתחתונים, וכמו שציוה במשכן שבמדבר ועשו לי מקדש, ושם בודאי שעצם בנייתו ועשייתו היא מצוה, וכן נמי לדורות, ובאמת גם זה של הדורות נלמד מאותו פסוק של המשכן, ללמד שעצם עשייתו היא מצוה לעצמה. ויש עוד מצות העבודה והם כרוכים זב"ז, אבל לא מתקיימת מצות הקמת המשכן שהיא מצוה לעצמה אלא כשאנו נבנה אותו כאשר בנו אבותינו משה וכל ישראל את המשכן במדבר, כמו שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אבל אם ירד בנוי ומוכן מן השמים, אעפ"י שאפשר לקיים בו מצות הקרבנות וכו', מ"מ לא מתקיימת מצות בנייתו על ידינו.

והנה מעצם הלימוד שלמד הרמב"ם ז"ל מצות עשה זו מהפסוק של עשיית המשכן, מזה גופו נלמד שצריכי' אנו לבנותו בעצמנו כמעשה אבותינו במדבר, ולמד כן מדכתיב, ועשו לי מקדש, ולא כתב, ועשו לי משכן. וכמ"ש מרן ז"ל בכסף משנה הנ"ל.

והסמ"ג הנז' שלמד מצוה זו מדכתיב, והיה המקום אשר יבחר ה' א-ל-היכם בו לשכן שמו שם, שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם עולותיכם וזבחיכם וכו'. מזה נ"ל דס"ל לבעל הסמ"ג שאין בבנית המקדש עצם המצוה, אלא הכשר מצוה, שע"י הקמתו נוכל לקיים עבודת המקדש, והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וכו'. שהרי בפסוק זה לא נזכרת בניית המקדש כלל, וכמ"ש מרן ז"ל בכסף משנה שם.

ואע"ג שהרמב"ם ז"ל כתב מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנא' ועשו לי מקדש. אין כונתו לומר שהמקדש הוא כהקמת סוכה שאין בעצם הקמתה מצות עשה, אלא היא הכשר המצוה, שע"י שיש סוכה יכולים לקיים מצותה לישב בסוכה כל שבעת ימי החג באכילה ושינה וכו'. וכמ"ש הרמב"ם בתשובה (לענין שמיעת קול שופר) שגם התקיעה עצמה היא רק הכשר המצוה כמו הקמת סוכה, והמצוה היא לשמוע קול שופר, ושעל כן לא מברכים לתקוע בשופר או על תקיעת שופר. כמו שלא מברכים על מצות סוכה לעשות סוכה. אלא לישב בסוכה, שהיא גוף המצוה, וגם בשופר מברכים, לשמוע קול שופר, שהשמיעה היא המצוה, ולא התקיעה עצמה. אבל כאן המצוה היא בנייתו כמו שסיים: שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, וידוע שבמשכן המצוה היא עצם עשייתו, ומאחר ומשם נלמדה המצוה גם לדורות ש"מ שבנייתו עצמה מצוה, ומ"ש להיות מקריבים בו קרבנות וחוגגים אליו ג"פ בשנה, מבאר תכלית מצוה זו, שלא שיהיה מקדש לראותו בלבד, אלא נבנהו, ונשלים את יעודו להקריב בו הקרבנות, ולחגוג אליו ג"פ בשלש רגלים.

והרי זה דומה למצות עשה של כתיבת ס"ת, שנלמד מדכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, ואע"פ שיש מצות עשה בעצם כתיבת ס"ת לכל איש ישראל, התכלית היא לקרא וללמוד תורת ה' תמימה, לאהבה את השם ולקיים מצותיו ולעשותם, וכן במלך נאמר, וכתב לו את ספר התורה הזה, והיה עמו וקרא בו כל ימיו. ואין במה שכתוב והיה עמו וקרא בו וכו', לשלול מצות הכתיבה של ס"ת עצמו, אלא לבאר את תכליתה של המצוה. וה"נ אמר מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבין בן הקרבנות וכו', שיש מצוה בעשייתו, ותכליתו היא לקרבנות.

ועוד י"ל בכונת הרמב"ם ז"ל, דהכי קאמר שמצות עשיית המקדש ובנייתו לא תושלם, אלא כשבונים אותו כדי לעבוד בו את ה', בקרבנות וחגיגות וכו'. אבל אם יבנוהו להתפלל ולהתייחד עם ה' באהבה וביראה, לא קיימו המצוה של בניית המקדש, אלא מצוה של בית תפלה ובית המדרש. אבל במצות עשה של בניית בית הבחירה בעינן שבנייתו ועשייתו תהיה במטרה ברורה להקריב בו הקרבנות כהלכתן. ולעלות אליו בשלש רגלים לראות פני ה' ברוך הוא.

וכן נראה מלשונו הזהב במנין המצות שהזכרתי לעיל. (הובא בדברי מרן ז"ל בכסף משנה שם פ"א ה"א בתחלתו), וז"ל, שציונו לבנות בית הבחירה לעבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל, והקבוץ בכל שנה. והוא אומרו יתברך, ועשו לי מקדש. עוד כתב שם, הנה נתבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה. וכבר ביארנו שזה הכלל הוא כולל חלקים, ושהמנורה והשלחן והמזבח וזולתם כולם הם חלק מחלקי המקדש, והכל יקרא מקדש, וכבר ייחד הציווי בכל חלק וחלק. וכו'. עכ"ל. והרי מבואר בדבריו שמצות בנייתו היא מצוה בפני עצמה, ואע"ג דאפשר לדחות ולבאר באופן אחר, מ"מ הפשט לא יופשט.

וראיתי כעת בקנאת סופרים על מנין המצות, שגם הוא עמד ע"ד הסמ"ג שלמד מפסוק והיה המקום וגו'. וטעמו משום שאין ללמוד מהפסוק ועשו לי מקדש, שהוא למצות שעה נאמרה על המשכן שעשו במדבר, והוא ז"ל מקיים דברי הרמב"ם דציווי זה קאי גם לדורות מדכתיב ביה, וכן תעשו. דהיינו לדורות, וכמ"ש רש"י ז"ל שם, וקאי לעשיית המקדש וכליו שיהיו מעין הנעשה במדבר. וכדמשמע ממ"ש בשבועות (ט"ו ע"א) ככל אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו, לדורות, וכו'. עכ"ל.

וכבר כתבתי שמרן ז"ל בכסף משנה שם מפרש שהרמב"ם למד שהיא מ"ע לדורות מדכתיב ועשו לי מקדש, ולא כתב "משכן" וכנ"ל. והקנאת סופרים תלה את זה בהמשך הכתוב, וכן תעשו. ואלו ואלו דא"ח. (וקנאת סופרים הוא של הגאון רבי חנניה קזיס מחכמי ליוורנו – איטליא, ונזכר בהערת הגאון רבי משה חגיז עלי ספרו של אביו רבי יעקב חגיז שו"ת, הלכות קטנות, שהיה מחכמי פאס – מרוק, ובא לליוורנו להדפיס ספריו, וסופו שעלה לירושלים והקים בה ישיבה גדולה, הכי קרא שמה בית יעקב ושם למדו הפר"ח ובעל גט פשוט ובעל גינת ורדים, ובנו רבי משה הנז' ועוד, ורבי משה הזדמן בליוורנו בשנת ... וקראוהו לעלות לס"ת ביו"ט שני של גלויות וכו', וע"ש מה שנתוכח עם רבי חנניה קזיס הנז' הוא בעהמ"ח קנאת סופרים)

כללו של דבר שמלשון הרמב"ם ז"ל נראה שבניית המקדש היא מצוה בפני עצמה אלא שצריך לעשותו לקיים בו כל המצוות הכרוכות בו. ויש עוד מקום לומר שהרמב"ם ז"ל והסמ"ג נחלקו בביאור המצות עשה של בנין בית הבחירה, וזה ע"פ מה שביארתי לעיל דהרמב"ם מחלק בין מ"ע זו, ובין תפקידו של מלך המשיח, דמלך המשיח עתיד לעמוד ולבנות מקדש במקומו. והמ"ע הוא לבנות בית זמני דומה למשכן, ועל כן למד מפסוק זה דועשו לי מקדש, ועוד הוסיף שידוע המשכן שעשה משה והיה לשעה. לומר שגם המצוה שכתב כאן מדברת על בית זמני, ועוד הוסיף וביאר כל המקומת שבהם עמד המשכן בגלגל ונוב וכו', לומר שגם המ"ע מדובר בבית זמני ואפילו שלא במקומו, ואולי י"ל דמשום דקדוקים אלו, עמד הסמ"ג ושינה מדברי הרמב"ם ז"ל וכתב שזה נלמד מפסוק אחר והיה מקום וכו', כלומר שהוא סובר, שהמצות עשה דבניית בית הבחירה היא לבנות בית של קבע, ובמקומו ממש. [וצ"ע עוד בסמ"ג לראות מה כתב בענינו של מלך המשיח ואינו תחת ידי, ועוד חזון למועד אי"ה].

ה. וכאמור רש"י ז"ל רוח אחרת עמו בענין זה, שכן כתב בר"ה (ל' ע"א סוף ד"ה ל"צ דאיבני סמוך לשקיעת החמה דחמיסר) וז"ל, וא"ת היכי משכחת לה דאיבני בחמיסר ביו"ט, ודאיבני בליליא, והא קי"ל במס' שבועות (ט"ו ע"ב) דאין בנין בהמ"ק לא בי"ט ולא בלילה, הני מילי בידי אדם, אבל בנין העתיד לבא בידי שמים הוא. עכ"ל. ובסוכה (מ"א סע"א) כתב רש"י ז"ל, ואי קשיא דבלילה אינו נבנה, כדקי"ל בשבועות (ט"ו:) דכתיב וביום הקים, ולא בחמיסר שהוא י"ט ואינו דוחה יום טוב כ"מ בשבועות שם, ה"מ בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא, יגלה ויבא משמים, שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך. עכ"ל. וכן הסכימו בתוס' שם. ולדבריהם יש לומר דמצות בניית המקדש אינה מצוה בפני עצמה, אלא הכשר מצוה, והרי היא כהקמת הסוכה שאינה מצוה בפני עצמה, אלא הכשר לקיום מצות ישיבה בסוכה, וה"נ בנייתו היא הכשר לקיום מצות העבודה של הקרבנות. ואשר על כן גם ברדתו בנוי ומשוכלל משמיא נחית, אין בזה חיסרון. שמצות הקרבנות וכו', יתקיימו כהלכתן.

וראיתי בדברי יציב להגה"ק מקלויזנבורג זצ"ל ח"ו הל' מקדש וקדשיו (סימן פ"ז, עמוד רכ"ח) שגם הוא כתב שלשיטת רש"י ותוס' אין חיוב לבנותו אלא שיהיה. וע"ש עוד שהזכיר דברי הזהר הקדוש בפרשת פקודי (דף ר"מ ע"א) וקיצר בו מאד. והנה בזהר שם איתא ויקם משה את המשכן, במאי אוקים ליה וכו'. תא חזי כתיב זכור ה' לבני אדם את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה. ועל דא זמין קוב"ה למבני יסודי ירושלים, מיסודין אחרנין דישלטו על כולא. ומאן אינון ספירין, דכתיב ויסדתיך בספירים (ישעיה נ"ד) וכו'. מאי טעמא בגין דאבנין קדמאין מאינון יסודי, יכילו שאר עמין למשלט עלייהו, מ"ט כיון דלית בהו נהירו עלאה כדקא יאות, אבל אילין יהון נהירין מגו נהירו עלאה כדקא יאות. וכו'. א"ר אלעזר רזא איהו וכו', ת"ח אינון אבניו דיסודי ציון וירושלים, חס ושלום דשלטו בהו שאר עמין, ולא אוקדו לון, אלא כולהו אתגניזו ולא אתאבידו מנייהו אפילו חד, וכד יהדר קוב"ה ויוקים לה לירושלם על אתריה, אינון יסודי אבנין קדמאי יהדרון לאתרייהו, ולא ישלוט בהו עינא אחרא בר בזימנא דיכחול בר נש עינוי בההוא פוכא וכו'. וכדין כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. וכו' ע"כ. וכתב הרב דברי יציב שבניצוצי אורות להחיד"א ציין לעשרה מאמרות (של הרמ"ע מפאנו) שכתב ששם מדובר באבני חומת העיר, וק"ו למקדש שנסתלקו אבני קדש בנס להתנוסס במקום שאין היד שולטת.

עוד ציין לספר עמודיה שבעה (עמוד שלישי סימן י"ד) בשם ספר היכלות, ששלח הקב"ה מלאכים והביאו לבנים ועפר וסיד ממקום אחר להשביע עינו של אותו רשע, והמקדש עצמו נבלע בארץ וכו', וקדושה ראשונה במקומה עומדת, שעיני ה' בה תמיד וכו', אלא שבעו"ה נעלם מעינינו הבנין. ולפי האמת לא נחרב, ויעלה בעתיד כבראשונה, שלא יהיה בית מקדש חדש אלא הראשון והובא בספרו ראש דוד, וכן בספרו מדבר קדמות (מערכת מ' אות מ"ג) ע"ש. ובאור החמה שם, כתב דפליגי ת"ק (שבזהר הנז') עם רבי אלעזר, שלת"ק נחרב ביהמ"ק השני ולעתיד לבא יבנה אחר, אבל לר"א לא שלטו בהם זרים וכולם עומדים ונסתרים, ולעתיד לבא יתגלו, ועין בעין נראה בשוב ה' שיבת ציון.

וע"ש שהזכיר עוד מהזהר במקום אחר, והרב דברי יציב ע"ה תולה המחלוקת שבזהר ובמדרשים הנ"ל, בחקירה שכתב משם הגאון הרוגוצ'ובי ע"ה. וז"ל ועכ"פ י"ל דפליגי בהנ"ל, דת"ק (כונתו ת"ק דר"א שבזהר פקודי) והתנחומא ס"ל שהחיוב רק שיהיה. ורבי אלעזר ס"ל שהמצוה היא לבנות ולא מתקיימת (המצוה) ע"י שיוריד השי"ת (מקדש בנוי), ובע"כ שיחזרו אותן שנבנו מכבר. עכ"ל.

ו. והיה מקום לומר בהיפך, דת"ק שכתב שביהמ"ק אכן נחרב ושלטו זרים באבניו, שבזה פירש הכתוב, ערו ערו וגו'. הוא סובר שיש מצוה בבנייתו, וע"כ צריכין לחזור ולבנותו מחדש, ומה שאמר, ועל דא זמין קוב"ה למבני יסודי ירושלים וכו'. אין הכונה שהקב"ה בונהו ויורד בנוי מן השמים, שלא נחלקו ת"ק ור"א בפלוגתא דרש"י והרמב"ם, אלא כאן יש מחלוקת אחרת, האם ביהמ"ק נחרב וצריך אבני ספירין שלא יכולים לשלוט בהם זרים לעולם, ומהם נבנה אותו. ור"א סובר שלא נחרב מעולם, ולא יבנה מחדש אלא יחזור אותו מקדש בעצמו, וממילא דלרבי אלעזר אין המצוה בעצם הבניה, אלא שיהיה לנו מקדש. ואפשר שגם ת"ק וגם ר"א סוברים שיש מצוה בבנייתו, ולא בזה הם חולקים, אלא אם בכלל צריך לבנותו, או שאין צריך לבנותו שלא נחרב מעולם.

ובדיבור שקדם לזה כתב: ולא זכיתי להבין מ"ש בחתם סופר הנדמ"ח עמ"ס סוכה ע"ד רש"י, דאכתי מלאכת בנין היא, שהמביא אהל בנוי ומעמידו על הארץ חייב משום בונה. ע"ש. ולהנ"ל שלא יהיה דבר גשמי, לא שייך משום בנין בשבת ודו"ק. ושוב מצאתי בלחם שמים להיעב"ץ בהקדמתו למס' מדות שכתב, שהמקדש ירד מלמעלה ויתגשם בירידתו לארץ וכמו הלוחות ע"ש ודו"ק. עכ"ל.

והיה מקום לפרש בדברי החת"ס הנז', דמפרש בדעת רש"י כדעת רבי אלעזר שבזהר הקדוש הנז'. שהמקדש שמור למעלה עם עציו ואבניו, רק שהוא נסתר מעינינו, ולעת"ל ירד בנוי ומשוכלל מן השמים כמ"ש רש"י ז"ל, ומצד זה שאין אנו עוסקים בבנינו, נאמר מקדש ה' כוננו ידיך, והחת"ס כתב דמ"מ מתקיימת מצות בניה ע"י זה שיורד ועומד בארץ, ר"ל דמיתקרי בנין ביהמ"ק, אפילו שלא נגעו בו ידי אדם, מ"מ בנין מיקרי, ואעפ"י שהוא בנוי מאז ומקדם, עכ"פ בירידתו ועמידתו על הארץ נחשב שנבנה, אבל לא נבנה ע"י אדם אלא כמ"ש רש"י שיורד בנוי מן השמים. ומ"ש החת"ס שהמביא אהל בנוי ומניחו על הארץ חייב משום בונה בשבת, רצה להוכיח מזה שיש בזה מלאכת בנין אם אדם מוריד אהל בנוי בידיו ומעמידו על הארץ. וע"כ גם במקדש שיורד בנוי מהשמים, שייך בו בנין בעצם העובדא שיורד ועומד על הארץ, אך אין שייך בזה חיוב, שהרי לא אדם הוא שהורידו והעמידו, אלא בידי שמים, והכל מובן. ולא קשה מה שהקשה הגאון דברי יציב דלא שייך בנין בדבר שאינו גשמי. דלפי"ז ר"א אומר שאותו המקדש כמו שהיה בנוי מאז, הוא שמור בדבר ה', ובמאמרו ירד ויתגלה לעינינו, כמו שהוא בנוי מאז. וא"כ הוא גשמי ממש, וע"כ כתב החת"ס דע"י שיורד ועומד על הארץ, נחשב לבנין, ולק"מ.

ולהנ"ל עולה דגם שיטת רש"י ותוס' שיורד מן השמים, אפשר להעמידם בשיטת רבי אלעזר שבזה"ק, שבית המקדש לא נחרב ולא שלטו בו ידים, רק עלה ונתעלם מעינינו, ובבא העת ירד בנוי ומוכן מן השמים, ועכ"ז כתב דשייך בו בניה רק אמנם אינה בידי אדם. וא"צ לשיטת היעב"ץ ע"ה בלחם שמים הנ"ל, שהוא קאי בשיטת האומרים שירד ביהמ"ק של אש, וכמ"ש בדברי יציב שם שכתב משם הזהר (בראשית דף כ"ח) שכתב אני ה' אהיה לה חומת אש סביב, ובגין דא בטורא דא אתבני מקדשא על ידא דקוב"ה. ופירש הרב ז"ל שזה כמו בחגיגה (י"ד ע"ב) וירדה אש מן השמים וסיבבה את כל האילנות. וע"ש.

ועל דרך זאת שנבנה באש, בזה הוא דקאמר הלחם שמים שהמקדש ירד מלמעלה ויתגשם בירידתו לארץ, וכמו הלוחות. וכנ"ל.

וגם בדברי הזהר הזה קיצר הרב ז"ל, ואעתיק לשונו במשלם, והוא (בראשית דף כ"ח ע"א) וז"ל, ועלה אתמר, ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב (זכריה ב'), ובגין דא בטורא דא אתבני מקדשא על ידא דקוב"ה יהא קיימא לדרי דרין. ועליה אתמר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון (חגי ב'), דקדמאה אתבני על ידא דבר נש, והאי על ידא דקודשא בריך הוא, ובגין דא, אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. (תהלים קכ"ז). ע"כ.

ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר שזו שיטה אחרת שלישית, דבזהר פקודי נחלקו ת"ק ור"א, אם נחרב המקדש והקב"ה יבנה אחר, שזו שיטת ת"ק, ור"א אומר שלא נחרב אלא הוא שמור ונעלם מעינינו וה' מחזירו על כנו, ושניהם סוברים שהוא מאבנים. ובזהר בראשית היא שיטה שלישית שביהמ"ק השלישי אכן יבנה ע"י הקב"ה, ואולם יהיה כולו מאש. וי"ל שלפי שיטה זו אמר הלחם שמים שיתגשם ברדתו לארץ, שבא לבאר הכיצד תתקיים מצות בנייתו ועשייתו אם הוא כולו רוחני. ויישב שיתגשם ברדתו לארץ.

ז. ואפשר לפרש בס"ד דשני מקדשות היו במשכן, האחד הוא המשכן שנבנה ע"י משה ובני ישראל במדבר, והשני הוא המקדש רוחני שנבנה למעלה בשמים, והמקדש הרוחני מתלבש בתוך המשכן שבנו משה ובני ישראל, ובתוך הרוחני שוכנת שכינת האל ב"ה. והוא עפ"י מה שכתבתי בלוחות במקום אחר בספר ברכת אליהו פרשת כי תשא, דשתי לוחות הם רוחניים וגשמיים וכדלהלן בעה"ו.

וזאת בהקדים מ"ש רבותינו בבמדבר רבה (פי"ב) א"ר סימון בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן, רמז למלאכי השרת שיעשו גם הם משכן, ובעת שהוקם המשכן למטה, הוקם המשכן למעלה. וכה"א מכון לשבתך פעלת ה'. וכו'. והובא בדברי יציב (ריש עמוד רכ"ב) שם.

נמצא ששני המשכנות נבנו יחד בד בבד, אחד למטה ע"י בני ישראל, ואחד למעלה בשמים ע"י מלאכי השרת, ואין ספק שהם מכוונים זה כנגד זה, וכמאמרם ז"ל ירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה, והן משפיעות זע"ז וקשורות זב"ז.

וצריכים להבין דברי חכמים וחידותם, אחר שציוה השם יתברך לעמו ישראל לאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, למה ציוה גם למלאכי השרת לעשות לו מקדש, והלא הוא ישתבח שמו איוה שתהיה לו דירה בין התחתונים, ולמה ציוה למלאכי השרת שיבנו גם הם משכן למעלה בשמים.

ובעל כרחינו אנו צריכים לומר שבשביל השראת שכינה ממש, חייב להיות משכן רוחני שמימי, ואין מציאות שתשרה שכינה בדבר גשמי בלבד, וא"ת איך שרתה שכינה בהר סיני, י"ל שעל כן נאמר וירד ה' בענן, והנה ה' בעב הענן, והר סיני עשן כולו והיתה עליו אש כמו כבשן. אך איוה הקב"ה לדור בתחתונים באהבתו לבנ"י בנו בכורו באהבת עולם בחסד וברחמים, ורצה לקרבם אליו ישתבח שמו, וע"כ צוה להם לאמר, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ובאותה עת ציוה גם למלאכים להכין לו משכן למעלה, ואז השמים כסאו, והארץ הדום רגליו, ושכן בתוכנו.

ומצאתי ראיה נכוחה להוכיח אמיתות ענין זה, בפרשת יתרו (י"ט, כ') שם נאמר, וירד ה' על הר סיני, וגו'. וכתב רש"י ז"ל בזוה"ל: יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר כי מן השמים דברתי עמכם (להלן כ', י"ט) מלמד שהרכין שמים העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם (מכילתא). עכ"ל. הרי מפורש שאין שייכות שירד ה' על ההר ממש, אע"פ שההר התקדש אז, והיה קדש קדשים כמבואר בראשונים שם, מ"מ צריך מצע רוחני, ועל כן שינה הקב"ה סדרי בראשית והוריד שמים ושמי שמים והציעם על גבי ההר כמצע על המטה, ועליהם הניח את כסא כבודו יתברך, שא"א שתשרה שכינת הא-ל על דבר חומרי כלל, וחייב להיות מצע רוחני שעליו תשרה השכינה. וע"כ בשעה שציוה לישראל לעשות משכן, ציוה גם למלאכי השרת לבנות לו מקדש, כדי שזה המקדש הרוחני של מלאכי השרת, יהיה מצע שעליו יעמוד כסא כבוד ה' יתברך ועל זה תשרה השכינה, וכמו שאמר הכתוב, השמים כסאי, והארץ הדום רגלי, ומשום זה נקרא שהוא יתברך דר בין התחתונים, כאשר התאוה כביכול. ואולי משום זה אמר, ושכנתי "בתוכם", בתוך שני המקדשות, הרוחני והגשמי.

ועוד נלע"ד יותר מזה שהקב"ה מחבר את המשכן השמימי אשר בנו מלאכי השרת, עם המשכן שעשו בני ישראל, והיו לאחדים, כשהמשכן הגשמי נעשה מסגרת למשכן הרוחני השמימי, והיו אחד. והשי"ת שוכן במשכן השמימי, כשמשכן זה מונח תוך המשכן הגשמי מעשה ידיהם של בני ישראל, והוי ליה דירה בתחתונים ממש, ושפיר מיקרי: ושכנתי בתוכם. וידוע מה שפירש בזה הרב ראשית חכמה, דלא אמר ושכנתי בתוכו, אלא בתוכם, בתוך לבו של כל אחד מישראל. ועפ"י מה שביארתי בזה יוצא פירוש נפלא, ששני מקדשות הם, הרוחני תוך הגשמי והשם יתברך שוכן "בתוכם" תוך שניהם יחד.

ולפי זה הזהר דבראשית הנז' אינו חולק על מ"ש בזהר דפקודי, ונראה שזו שיטה שלישית. שמחלוקת ת"ק ור"א בזהר פ' פקודי, היא אם בית המקדש נחרב ויבנהו ה' באבנים אחרות, או שהוא קיים ושלם כמו שהיה מעיקרו, אך שמור ומכוסה מעינינו, ועתיד ה' לגלותו. ולא דיברו על אש. וגם רש"י ותוס' משם התנחומא לא דיברו על בנין של אש, וכן כתבתי שעל שיטה זו קאי היעב"ץ בלחם שמים, שכתב שכשיורד הוא מתגשם. כדי להסביר איך תתקיים בנייתו של המקדש, ואפשר שגם החת"ס בא לישב אותה שאלה, איך תתקיים מצות בנייתו, אלא שקשה לו אפילו למ"ד שיורד בנוי באבנים, סו"ס לא נגעו בו ידים, לזה אמר דכשיורד ועומד על הארץ נחשב בנין. וצ"ע להבין את הדברים.

ח. ולפני שאבאר ענין זה אקדים מה שראיתי בחפש'י למרן בעל יביע אומר שליט"א בספרו הבהיר מאור ישראל על ר"ה (ל' ע"א) ע"ד רש"י ז"ל שביהמ"ק העתיד לבא בידי שמים הוא. והתוס' בשבועות (ט"ו ע"ב) אמרו שכן מבואר במדרש תנחומא, ולמדו כן מהפסוק, מקדש ה' כוננו ידיך. וכתב שהתנחומא הוא בסוף פרשת נח סימן י"א, וכן בתנחומא (ס"פ פקודי). במעשה ידיך ארנן זה בנין ביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו, והראב"ן ז"ל בר"ה (ל' ע"א, דף קע"ז סוף ע"ג) כתב, לפי שהקב"ה בעצמו יבנה בהמ"ק השלישי, כמ"ש בב"ק (ס' ע"ב) שלם ישלם וכו' (הזכיר הגמרא הנ"ל). הנה גם הראב"ן מפרש כרש"י ותוס' הנ"ל. וכן הוא בפסיקתא רבתי (פכ"ט עמ' קל"ד) מקדש ראשון שבנאו בשר ודם נפל ביד שונא. אבל מקדש אחרון שהקב"ה בונהו, שנא' בונה ירושלים ה', שוב לא יחרב לעולם. וכן הביא מהתנא דבי אליהו רבה (פרק ל') שהקב"ה בונה בית שלישי. וכן במדרש שוחר טוב (מזמור כ"ב) הבית השלישי שיבנה ע"י הקב"ה לא יחרב לעולם. וע"ש עוד מזה.

ואולם במדרש רבה פרשת צו (פרק ט' סימן ו') עורי צפון ובואי תימן, זה מלך המשיח שנתון בצפון, יבא ויבנה בהמ"ק הנתון בדרום, הה"ד, העירותי מצפון וגו' (ישעיה מ"א), וכן הוא במד"ר (פרשת נשא), ושה"ש (סוף פרשה ד'). וע"ש מה שכתב משם שו"ת חזון נחום (סימן מ"ח).

וע"ש שהוכיח מהמאירי בר"ה (ל' ע"א) וסוכה (מ"א.) דאזיל בשיטת הרמב"ם ז"ל שבנין בהמ"ק השלישי הוא על ידי אדם. שגם הוא הקשה איך יבנה בחמיסר והלא חמיסר והוא יום טוב, ותירץ דכיון שהותרה מלאכת אוכל נפש, וגם בנין דאוכל הותר (שהוא המגבן) ע"כ איסור בנין ביו"ט אסור רק משום עובדין דחול, ובמצוה דרבים גדולה כזאת לא אסרו, ע"ש.

וכתב שכן העיר החת"ס (בשבת צ"ה ובסוכה מ"א.) וכן בשו"ת באר יצחק א"ח (סימן י"ג ענף ד') ובערוך לנר, ובשו"ת מהרי"א הלוי ח"א (סימן פ"ח), ועונג יו"ט (סימן צ"ב ובהגה).

וכתב מרן הגאון מאור ישראל שליט"א וז"ל: ונראה שמחלוקת המדרשים תלויה במה שאמרו (חז"ל), זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על חמור (סנהדרין צ"ח ע"א), והרמב"ם לטעמיה שאין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. (שבת ס"ג.) עכ"ל. ועיין עוד שם נוסחא אחרת בזה. על כל פנים רואים שדברים אלו שנויים במחלוקת במדרשים, וכן נמי נחלקו בהם הראשונים.

וכבר כתבתי שנראה לענ"ד דמ"ש בזהר בראשית וכן בגמרא דב"ק הנ"ל ע"פ דברי זכריה הנביא ע"ה שהקב"ה בונה ירושלים באש, אינו מכלל המחלוקת דת"ק ור"א שבזהר פרשת פקודי, וכן נראה שאין זה מכלל מחלוקת המדרשים, אם ירד בנוי או שישראל יבנו אותו, אלא הנראה לענ"ד שיש בזה תוספת של הוד והדר ועטרת גדולה של אש מאת ה', להיות לה חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה. ואע"ג שהבנין יהיה בנין אבנים ועצים, בין אם הם האבנים הראשונים עצמם, ובין אם הם אחרים, יבא הבנין של אש שהוא כולו רוחני, ויקיף אותו ויהיה לחומה בעדו וייראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו, וכן משמעות דברי הנביא זכריה ע"ה, ואני אהיה לה חומת אש סביב. וקרוב לזה ראיתי בדברי יציב שם ד"ה ומ"ש חומת אש וכו', נראה שרצה לומר רוחני דלא שייך דבר גשמי בשמים ועיין באור החמה הנ"ל. וזה כמו בחגיגה (י"ד ע"ב) [כשעסקו במעשה מרכבה] ובאה אש מן השמים וסיבבה את כל האילנות. ושם (בדף ט"ו ע"א) בתוס' ד"ה שובו הביאו מהירושלמי [שבבריתו של אלישע בן אבויה, ישבו חכמי ישראל] ירדה אש מן השמים והקיפה אותם, אמר לון אבויה אבא גברין מה באתם לשרוף ביתי, א"ל ח"ו וכו' ע"ש. וכן בכמה מקומות נמשלו דברים דקים ורוחניים לאורות ואש והבן. עכ"ל.

והנה לפי מה שחידשתי בס"ד דשני משכנות היו, וכן בבית שלישי שיבנה בב"א יהיה המקדש שיבנה מלך המשיח מאבנים גשמיים, ויהיה מקדש אחר שירד מן השמים שהוא כולו רוחני, וישכון בתוך המקדש הגשמי, ובתוכו תשרה שכינת א-ל יתברך, הכל יובן על נכון בס"ד, בלי מחלוקת כלל, אלא אלו ואלו דברי א-לקים חיים, וכבר ביססתי את הענין וחיזקתי חידוש זה בראיות נכוחות בעה"ו, והכל על מקומו יבא לשלום.

ט. ואל תתמה על חיבור הגשם והרוח לעשותם אחד, איך אפשר, דיד ה' לא תקצר וכל אשר יחפוץ יעשה, ואין מי שיאמר לו וכו'. והרי גם האדם עצמו כך הוא, שה' א-ל-הים יצר את האדם עפר מן האדמה, וגזר הבורא יתברך, להיות גוף ונשמה באוצר אחד בחבילה אחת, דבוקים וקשורים זל"ז כל ימי חיי האדם עלי אדמות, כדכתיב וייצר ה' א-ל-הים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ואמרו בזהר הקדוש, מאן דנפח מדיליה קא נפח, שהנשמה ממנו כמאמר איוב, וחלק א-ל-וה ממעל. ונפחה בגוף של עפר ומים אש ורוח. ומשכינם יחד בכפיפה אחת כל ימי שנות חיי האדם אשר הוא חי עלי אדמות. והם מנוגדים בתכלית הניגוד זה חומרי לגמרי עפר מן האדמה, וזה חלק משכינתו יתברך, ושוכנים יחד וחיים יחד במאמר ה' וגזרתו.

והנה כתבתי כעין זה בחידושים לחומש (שמות פרשת כי תשא ל"א, י"ח) על לוחות הברית, שנאמר, ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות, לוחות אבן כתובים באצבע א-ל-הים. ותירגם יונתן בן עוזיאל ע"ה, ויהב למשה וכו', תרין לוחי סהדותא לוחי דאבן ספירינון מכורסי יקרא, מתקלהון ארבעין סאין כתיבין באצבעא דה'. ובפירוש יונתן שם כתב וז"ל, דאבן ספירינון, הכי הוא בפרקי דר"א (פרק מ"ו) הלוחות לא נבראו מן הארץ אלא מן השמים ושל ספירין הוא. ועיין ברקנטי מ"ש בזה. עכ"ל.

ותמהתי בדבריו אם הם מן השמים, איך אחזם משה בידיו, ושני לוחות אבנים הוריד בידו, ואיך אפשר לראותם, והקשה מכולם איך שיבר משה את הלוחות, האם דבר שכולו רוחני שייך בו שבירה. וחז"ל אמרו לוחות ושברי לוחות מונחם בארון.

ומפני זה אמרתי שהיו לוחות רוחניים עשויים מספירינון מתחת כסא כבודו. והמה מעשה א-ל-הים, והיו עוד לוחות שציוה ה' למשה לאמר פסול לך שני לוחות אבנים וגו', ומשה מפסל אותם מן הגשמיות כמובן, ולוחות הגשמיים אשר פיסל משה גם הם נעשו מאבן ספירינון, וצ"ל שהספירינון הזה הוא גשמי, וע"כ יכול משה לעשות ממנו לוחות, ועוד שאמרו חז"ל שמשה התעשר מן הפסולת של הלוחות, שדרשו פסול לך, שהפסולת תהיה שלך, ואם זה רוחני איך התעשר מזה.

וזיכני ה' בחסדיו ושו"ר ברש"י ז"ל (ל"ד, א') שכתב פסול לך, הראהו מחצב סנפירינון מתוך אהלו, ואמר לו הפסולת יהיה שלך ומשם נתעשר משה הרבה. עכ"ל. נמצא שמחצב הסנפירינון הוא תוך אהלו של משה רבנו ע"ה, ויונתן ב"ע כתב שהספירינון מתחת כסא הכבוד הוא וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר. אלא על כרחך ששני ספירינון הם. אחד רוחני לגמרי, ואחד גשמי לגמרי, והקב"ה עשה הלוחות מהספירינון שתחת כסא הכבוד, והוא רוחני בתכלית, וציוה למשה לאמר, פסול לך, שיפסל שני לוחות מהסנפירינון שנמצא תוך אהלו, שהוא חומרי וגשמי. והקב"ה חיבר שתי הלוחות, אלה הרוחניים עם אלה הגשמיים, והיו לאחדים בידיו של משה רבנו ע"ה. והיו הלוחות הגשמיים שעשה משה, כעין מסגרת ללוחות הרוחניים אשר עשה השם מספירינון העליון שכולו רוחני לגמרי.

ושם פירשתי בזה מה שאמר הכתוב (שם ל"ד, א') ויאמר ה' אל משה פסֹל לך וגו' וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים וגו'. והיה צריך לומר וכתבתי וגו', כדברים הראשונים. ומזה שכתב את הדברים, משמע שאותם דברים עצמם שהיו כתובים על הלוחות הראשונים, עתה שם אותם על הלוחות השניות, שבשעה ששיבר משה את הלוחות לא נשברו הלוחות הרוחניים שלא שייך בהם שבירה כלל, אלא שיבר הלוחות הגשמיים שעשה מספירינון שלקח מהמחצב שבתוך אהלו, אותם שבר תחת ההר. והלוחות הרוחניים שנעשו מספירינן שתחת כסא הכבוד עלו למעלה שלמות כמו שהיו, שלא שייך בהם שבירה. וכדוגמת מה שאמרו, גוילין נשרפין ואותיות פורחות באויר.

ובזה יתפרש יפה מה שאמר לו הקב"ה למשה פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים, כאן כתב כראשונים בכף הדמיון. (הכונה שיהיו כמו הראשונים אשר שברת), וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת. שאני אכתוב ואקבע אותם הדברים עצמם שהיו על הלוחות הראשונים הם עצמם שמורים וקיימים, ואותם אכתוב על הלוחות האלה שאתה מפסל זה עתה, ולא דומה להם ולא כיוצא בהם, אלא הם עצמם ממש.

ודקדוק זה של וכתבתי את הדברים אשר היו. מצאתי ראיתי שכיוונתי בזה לדעתו הגדולה של הרב כלי יקר ע"ה שכתב כן. ת"ל יתברך.

והנה שם על פי פירוש זה גם ביארתי המשנה באבות (פרק ה', ו') עשרה דברים נבראו ע"ש בין השמשות, ופירשתי בס"ד דביה"ש הוא זמן שאור וחשך משמשין בעירבוביא, והיינו שבכל עשרת הדברים הללו יש אור הוא הרוחניות, וחשך שהוא הגשמיות, ומשמשים יחד בעירבוביא, כמו המן שהוא לחם שמים, שאופים אותו וטוחנים ומבשלים וכו', ומאידך נבלע במעיהם ולא יוצא, ורואים שיש בו רוח וגשם מעורבים, וכן פירשתי בכל עשרת הדברים השנויים שם, והלוחות גם כן שנים הם, לוחות רוחניים ולוחות גשמיים ממוזגים זע"ז כחדא שריין וכחדא נפקן. וכנ"ל.

וראיתי לתלמיד רש"י רבי יעקב ב"ר שמשון בפירושו לאבות (הוצאת מוסד הרב קוק) שכתב, שהלוחות היו כתובים על גבי הלוחות, והרב המהדיר תיקן וכתב שצ"ל שהדברות כתובים על הלוחות. ולהנ"ל א"צ לתקן, אלא דבר אמת הוא שהלוחות הרוחניים כתובים וחקוקים ככתבם וכצורתם ע"ג הלוחות הגשמיים ממש. ומשה רבינו הוריד בידו שני לוחות אבנים שהם הלוחות הגשמיים, ובתוכם היו שני לוחות רוחניים מעשה א-ל-הים המה, שעשה הוא יתברך מן הספירינון שתחת כסא הכבוד. ושברי הלוחות שבארון, פשוט שהם שברי הלוחות הגשמיים שעשה משה רבינו ע"ה. (ועיין עוד בברכת אליהו שם).

והנה עפ"י הפירוש הנזכר בענין הלוחות עלה בדעתי לפרש שגם במשכן כך היה, ששני משכנות היו, המשכן שבנה משה ובני ישראל עפ"י מצות השם, ועשו לי מקדש. והמקדש שבנו מלאכי השרת למעלה, כפי שציוה להם ה' באותה שעה שציוה לבני ישראל לעשות לו מקדש למטה, וכמאמר רבי סימון (במדרש רבה במדבר) הנ"ל.

והקב"ה מחבר לשניהם יחד, שמלביש המשכן הרוחני שעשו מלאכי השרת בתוך המשכן שבנו משה ובני ישראל. ועל המשכן הרוחני שוכנת שכינת הא-ל ברוך הוא. דמשכן זה הרוחני הוא מצע לשכינה, וכמו שהציע שמים עליונים ושמים תחתונים על הר סיני כמצע על המטה, ועליהם הניח את כסא כבודו, שא"א שישכון על ההר עצמו שהוא חומרי, גם כאן א"א שישכון במקדש הגשמי, עד שיציע אל תוכו את המשכן הרוחני, ועליו שוכן כבוד ה'.

ושילוב זה הוא כמו האדם עצמו שהוא מעורב בגשם ורוח, שהגוף חומרי מורכב מארבע יסודות, וכנ"ל.

י. ועל פי הדרך הזאת יש לפרש בעה"ו, שגם הבית השלישי יהיה מתוקן משני מקדשות, ואין מחלוקת בין רש"י ותוס' ובין הרמב"ם ז"ל, אלא שהרמב"ם מדבר על המקדש החומרי שהוא יבנה במקומו על ידי מלך המשיח במצות השם ב"ה. ורש"י והתוספות מדברים על המקדש הרוחני שנעשה ביד ה', שעליו נאמר מקדש ה' כוננו ידיך, והוא ירד בנוי ומשוכלל מן השמים. ויתלבש תוך המקדש הגשמי.

ומעתה אבא להסביר יפה את מאמר הגמרא (ב"ק ס' ע"ב) כי תצא אש וגו' שלם ישלם המבעיר את הבערה, אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי, אני הצתי אש בציון שנאמר, ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה. (איכה ד', י"א) ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר, ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. (זכריה ב, ט).

וצ"ל פשר הענין שכאן אומר הנביא זכריה ע"ה, ואני אהיה לה חומת אש סביב וגו'. ובגמרא אמרו, אני הצתי אש וכו', ואני עתיד לבנותה באש. ושלזה מכוין הפסוק שלם ישלם המבעיר את הבערה. וכן מהזהר (בראשית דף כ"ח ע"א) הנ"ל משמע שה' יבנה ביהמ"ק השלישי באש, ודרשו מאותו פסוק של הנביא זכריה הנז' בגמ'. שאמר הקב"ה, אני הצתי אש בציון שנאמר ויצת אש בציון וגו', ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה. (זכריה ב', ט'). ולכאורה גמרא זו שקלא ואזלא כשיטת רש"י ותוספות שירד מקדש בנוי ומשוכלל מן השמים, וזה אומרו ואני עתיד לבנותה באש. ומשמע שלא אנחנו בונים את ביהמ"ק אלא הקב"ה בונה אותה. ומה שאמר באש, הכונה באש רוחנית שאין בה גשמיות. ולכאורה קשה על הרמב"ם ז"ל.

ונראה בס"ד דלא קשה מידי, דהכי קאמר שבאמת עם ישראל ובראשם מלך המשיח הם יבנו את בית המקדש בחומרים גשמיים, כמו שבנה משה רבנו ובני ישראל את המשכן. והקב"ה ישתבח שמו ישלים הבניין הזה באש שלו כדי שיתוקן ויושלם שיהיה ראוי להשראת השכינה, וזה שאמר ואני עתיד לבנותה באש, כלומר אני עתיד לבנות את ביהמ"ק הרוחני שכולו אש, שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב, כדי להקיפה באש העליונה שכולה רוחנית, ושמא תאמר שזה יהיה רק סביב מבחוץ ולא מבפנים, לזה המשיך הנביא ואמר, ולכבוד אהיה בתוכה. נמצא שיש בזה אור מקיף וגם אור פנימי, וא"כ אין כאן שלילת בנין הבית השלישי על ידינו. אלא מדבר על החלק הרוחני של הבית שהוא חלקו של הקב"ה בבנין הבית, שהוא יכין המצע הרוחני עליו ישכון כבוד השם, כאשר היה ברדת השם על הר סיני, וכנ"ל. ולזה אמר, אני אהיה לה חומת אש סביב, כלומר אתם תבנו ואני אקיף אותה בחומת אש מלמעלה, סביב לכל הבית, וגם זאת אעשה: ולכבוד אהיה בתוכה, שזה המצע להשראת שכינה ממש.

ויהיה הבית שיבנה על ידנו דמות הגוף, ובו יתן הקב"ה הבית של האש העליונה, דוגמת הנשמה שנפח בקרב האדם הגשמי.

וכן אפשר שהקב"ה בונה מקדש זה מספירינון, כמעשה הלוחות שעשה מספירינון שתחת כסא כבודו וכנ"ל. שבזהר הקדוש (פקודי ר"מ ע"א) הנ"ל, נאמר: ועל דא זמין קוב"ה למבני יסודי ירושלים מיסודין אחרנין וכו', ומאן אינון ספירין. דכתיב, ויסדתיך בספירים (ישעיהו נ"ד) ע"ש. ואולי ספירים אלו הם ספירינון הנזכרים גבי לוחות, וכן אמר הפסוק ותחת רגליו כלבנת הספיר. וצ"ע בזה.

יא. והנה בבין המצרים אמרתי שיעור לרבני ישראל בכינוס שהתקיים בשבת, ודברתי בענין זה בעה"ו ומעלת הרה"ג רבי משה הבלין שליט"א רבה של קרית גת, אמר לי שבנקודה זו שיהיו ב' בתי מקדש אחד תוך השני, כבר כתב כן האדמו"ר מחב"ד ע"ה וזיע"א, ושלח לי צילום מספר הלכות בית הבחירה להרמב"ם ז"ל עם חידושים וביאורים מכ"ק האדמו"ר זיע"א, (ובסימן י"ט סעיף ב') ד"ה וי"ל, כתב: וי"ל שבנין ביהמ"ק דלעתיד תלוי בשני האופנים הנ"ל, שבגאולה, זכו, יגלה ויבא מן השמים. לא זכו, יהיה הבנין בידי אדם. (ע"י משיח). עו"כ. ובעומק יותר הפירוש בזה וכו', והמצב של זכו פועל שתהיה הוספה, שבתוך המקדש שלמטה יבא ויתלבש המקדש דלמעלה, ויבא ויגלה מן השמים. עכ"ל. עו"כ שם (בסימן א' ס"ו) וז"ל וי"ל שכשם שהוא בנוגע ללימוד וכו', ידוע שבאופן בנין ביהמ"ק דלעתיד, ישנן שתי דעות וכו', עו"כ להלן: או באופן אחר, בנין הבית למטה יהיה בידי אדם – ע"י משיח וכו', ובמקדש זה שלמטה "יתלבש" המקדש שלמעלה. ובדוגמת ועל דרך, האש שלמעלה שנתלבשה באש שלמטה, שמצוה להביא מן ההדיוט. שזה יביא הנצחיות בהבנין דלעתיד.

עו"כ, ובזה מוסבר טעם השינוי והחילוק שבין ב' הדעות הנ"ל. דעת הרמב"ם שמשיח יבנה את המקדש וכו' (וע"ש שמפרש שהרמב"ם ז"ל הוא ספר הלכות ומדגיש הבנין שע"י ישראל. אבל המדרש והזהר מדברים, על השלמות של ביהמ"ק דלעתיד, וע"ש באורך ותרוה נחת). עכ"ל. ושמחתי שמחה גדולה, שהגם שביססתי את החידוש שיש ב' בתי מקדש זה מלביש לזה וכנ"ל, עדיין היה לבי נוקפי לחדש חידוש כ"כ גדול, ועתה ששתי על זה כמוצא שלל רב, שבחסדי ה' ברוך הוא כיונתי לדעתו הגדולה של האדמו"ר זיע"א.

ואולם יש מעט הבדל בין מה שכתב האדמו"ר ע"ה ובין מה שכתבתי בעניותי, שהוא ע"ה תלה ענין זה והצורך שיהיה הבית מקדש שלמעלה מולבש תוך ביהמ"ק שלמטה, כדי שזה יביא הנצחיות בהבנין דלעתיד. שזה לשונו בסוף סימן א' ס"ו הנ"ל. וכונתו פשוטה לפניה, שאין אפשרות שיהיה נצחי אם זה בנין שבנו אותו בני אדם אשר חומר יסודם, אבל בהתלבש בו הבנין שלמעלה שכולו רוחני, זה ינציח את זה. ואולם אני הגעתי לזה מנקודה אחרת, שכתבתי שאי אפשר לשכינה לשרות על דבר גשמי בשום פנים, והוכחתי את זה בבירור מדברי חז"ל שבפירש"י על הפסוק וירד ה' על הר סיני, שהקב"ה הרכין השמים העליונים והשמים התחתונים והציען על הר סיני וכו', כלומר שבלי מצע זה שהוא כולו רוחני שמים עליונים ותחתונים, לא היתה השכינה יורדת על הר סיני. וכנ"ל. ואשר ע"כ אי אפשר שתשרה שכינה על בנין של בשר ודם שהוא בנוי מחומר גשמי, וע"כ הלביש בתוכו את המקדש השמימי אשר כולו רוחניות והוא המצע שעליו שורה השכינה. וכמו שביארתי לעיל באר היטב בעה"ו.

ויהי אחר הדברים האלה זיכני הקב"ה עוד וראיתי בצילום מספר שבילי המקדש (סימן י"ב עמוד קנ"ו) שהביא דברי הגאון ערוך לנר (על מסכת סוכה מ"א), שהקשה על פירש"י ז"ל שכתב שביהמ"ק השלישי ירד בנוי מן השמים, א"כ היה צריך לומר, (בגמרא שם) מהרה יגלה המקדש, ולא יבנה ע"ש. וכתב: ולכן היה נראה לע"ד דודאי בית המקדש שלעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם, ומה שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך, שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית מקדש רוחני שיבא לתוך בית המקדש הנבנה גשמי, כנשמה תוך הגוף. וכמו שירד במשכן ובבית המקדש, האש של מעלה תוך האש של ההדיוט שנבער בעצים. וכן במכילתא שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה, ועל זה קאמר, מקדש ה' כוננו ידיך. וכו'. עכ"ל.

ושמחתי עוד שהדברים מכוונים כדברי גאון נודע בישראל בעל ערוך לנר ע"ה. שבח לא-ל. ובעניותי כבר הבאתי הוכחות רבות לזה, וגם שכבר פירשתי כן בלוחות על אותו רעיון ממש, וכנ"ל. והוכחתי מרבי סימון שבמדרש רבה, שגם במשכן שבנו משה ובני ישראל כן היה, ושעל כן נאמר ושכנתי בתוכם, תוך שתי המקדשות.

י"ב. ובזה אבא לפרש בחסדי ה' דבר חדש, במה שאומרים בתפלת העמידה של שלש רגלים, והראנו בבנינו, ושמחנו בתיקונו. ועיין בדברי יציב הנ"ל בסוף הסימן מה שפירש בזה, ולפני כארבעים שנה שמעתי מפי גדול דורנו מרן הראש"ל בעל יבי"א שליט"א (איני יודע אם משלו או מפי ספרים) שפירש את זה עפ"י שיטת רש"י ותוס', שביהמ"ק ירד בנוי מן השמים. שלזה אמר והראנו בבנינו, שאין לאדם שמחה אלא במה שהוא עושה בידיו, וזה שירד בנוי אין לנו בו שמחה כל כך, שאין בזה חדות יצירה שלא עמלנו בבנינו. רק והראנו בבנינו. אבל הקב"ה משמח אותנו שמניח לנו לעשות בו כמה תיקונים, והיא שמחתנו. ע"כ אומרים, ושמחנו בתיקונו. וש"י.

ולפי המהלך דלעיל יש לפרש בדרך אחרת והראנו בבנינו, קאי על הבית מקדש שאנו בונים עם מלך המשיח, את זה יכולים אנו לראות עין בעין, שכן הוא חומרי ויש כוח בעין לראותו. אבל הבית שיורד מן השמים הוא רוחני כולו ואין כוח בעין החומרית לראותו, ע"כ תיבת "והראנו", אבל הבית הרוחני שיורד מן השמים ושהוא תיקונו של ביהמ"ק, שבלעדיו אין השראת שכינה כלל וכנ"ל, ובו נאמר "ושמחנו בתיקונו". שאי אפשר לראותו, אבל ברור לנו שהוא ירד מוכן מן השמים ועל ידו יש השראת השכינה, ואנו שמחים בו שמחת עולם. אך לא רואים אותו ראיית עין, רק יודעים שהוא ירד ותיקן לביהמ"ק, וע"כ מתפללים, ושמחנו בתיקונו, יראו עינינו וישמח לבנו, יראו עינינו הבימ"ק החומרי והשכינה השורה בו, וישמח לבנו בתיקונו, שהוא המקדש הרוחני שמלובש בתוכו ומתקנו.

ועינינו לי-ה ולי-ה נשואות להחיש גאולתנו ופדות נפשנו בישועה ורחמים בשובה ונחת נושעה בב"א.

 

המצפה לישועת ה' על עמנו ועל נחלת אבותינו.

ע"ה שלמה משה עמאר

ראשון לציון הרב הראשי לישראל