הרב עמאר - עוד בדין השימוש במכשירים חשמליים-סיום

 

בס"ד, ב' דר"ח מר חשון תשע"ג

 

סימן ב'

 

י"ג. ומ"ש לעיל דקול של שיר כולל כל קול שיש בו נעימות ונחת, ראיתי כעת בספר נהר שלום על הל' שבת (סימן ש"ה סי"א) שם כתב בש"ע ופוקק זוג וכו'. והמג"א כתב דצ"ע דבסימן של"ח פסקינן דרק קול של שיר אסור, וכתב ואפשר דמשתמע ג"כ בקול של שיר כמש"ש עכ"ל. והנה"ש כתב, והתם (בסי' ש"א ססכ"ג) כתבתי דהרמ"א שם אזיל לשיטתיה, שפסק (בסימן של"ח) כהאגור דכלי המיוחד להקיש כגון טבעת הדלת אע"פ שאינו מתכוין לשיר אסור. אלא שקשה דהב"י שם חלק על האגור ופסק כרוה"פ דאע"פ שהוא מיוחד להשמיע קול, כל שאינו מכוין לשיר שרי, ולהב"י קשה אמאי פוקק, והרי אין מכוין לשיר.

ונראה דע"כ לא כתב הב"י התם, אלא בהקשת דלת שאינו קול הנשמע בנעימה ונחת, אבל קול שיר אע"ג שאינו מכוין לשיר אסור. וכ"נ ממ"ש רש"י בעירובין וכו', והרמב"ם ג"כ הוא מהסוברים (כהרי"ף) דקול שאינו של שיר מותר, ואעפי"כ כתב (בפ' כ"ג) וכן בש"ע (סימן של"ט), אסור להשמיע קול של שיר בין בכלי שיר כגון נבלים וכנורות וכו' או לקשקש את האגוז לתינוק, או לשחק בו בזוג כדי שישתוק וכו', והמקשקש באגוז לתינוק כונתו רק להשתיקו ולא לשיר, ואעפ"כ נכלל בקול של שיר, משום שנשמע בנעימה, והכא נמי בזוג של בהמה עשויה לקול וכו', ואסור כיון שנשמע בנחת ובנעימות. עכ"ל.

וכבר הבאתי לעיל לדברי רש"י והרמב"ם ז"ל הנ"ל, וכתבתי להוכיח כן מסוגיא דגמרא בעירובין שם, בכמה אנפין כיע"ש.

 

י"ד. והנה ראיתי להגאון אגרות משה ח"ד (חא"ח סימן פ"ג) דמיפשט פשיטא ליה לאסור מיקרופון בשבת ויום טוב, שכתב תשובה קצרה וז"ל, ובדבר לתקוע שופר אצל מייקראפאן איננו רואים בזה היתר, דהטעמים שאסרנו מייקראפאן בשבת הוא גם ביום טוב, ולכן אין לתקוע במייקראפאן, ואם יש חולים צריך לתקוע בפניהם במקום ששוכבים, ואקוה שחתנו הנכבד נ"י יאמר למנהלי מושב זקנים שאסור, וישמעו קולו ולא יכפוהו לתקוע במיקרופון. עכ"ל.

ובתשובה שאחרי זה (סימן פ"ד) כתב שהוא פשוט שאסור, וכבר פירסמו אגודת הרבנים שהוא אסור, ואע"פ שיש שלא יודעים הטעמים, מחוייבים להשמע להוראת חכמים, ואותם שהקלו לא עשו כהוגן, גם אם הם רבנים וגם אם אומרים שהם גדולים בתורה. עכ"ל.

ואחרי זה כתב הטעמים שהם שנים שיש בהם חשש דאורייתא, ושנים שהם איסורים ודאיים מדרבנן.

א' יש לדעת שהקול הנשמע מהמיקרופון, אינו קול האדם עצמו, רק כשמדבר נעשה רושם מהברותיו, ומה שנשמע הוא קול הברה בעלמא, ורישום זה שנעשה בדיבורו (כונתו שנקלט) יש בו חשש איסור תורה, ואע"פ שאין זו כתיבה שאינם אותיות, יש עכ"פ חשש מלאכה מאחר שנתחדש איזה דבר שעי"ז נשמע קול רם ממרחק, אולי מכה בפטיש ואולי בונה, וצ"ע בבירור איזו מלאכה. ע"כ מדב"ק ז"ל.

 

וכבר כתבתי ע"ד הגרשז"א ע"ה, שיש איסור במה שנקלטים הקולות ונהפכים לגלים חשמליים, ושוב נקלטים ונהפכים לקולות. ע"ש. והגאון ז"ל חידש שיש בפעולה זו חשש איסור תורה.

עו"כ שם, שלפי מדת הקול נגדל הוצאת הכח החשמלי, נמצא שבדיבורו מגדיל ומקטין את הכוח האלקטרי, ורואים את זה בחוש כשמחברין המכונה המודדת את הקול. ואע"פ שלא מחברין אותו בשבת, ידוע שזה מוסיף בכוח האלקטרי כשהוא מדבר בו, וההשתמשות בכוח האלקטרי יש בו חשש איסור דאורייתא, גם בלי הבערה. עכד"ק.

ונתתי שמחה בלבי, שכבר כתבתי לעיל דברים אלו ממש בהערתי ע"ד הגאון מוהרש"ז אורבאך זצ"ל, וגם בזה הגאון אגרו"מ ע"ה, הוסיף ברוח מבינתו שבהשתמשות בכוח האלקטרי, יש חשש איסור תורה.

עו"כ שם שכיון שרגילין לחבר המיקרופון רק כשצריכים לדבר בו, אסור לחברו אפי' מיום ששי, כמו שאסרו חכמים ליתן חטים בריחיים של מים מערב שבת כמו שאמרו (בשבת י"ח ע"א), ובב"י (סס"י של"ח) ד"ה כתב האגור, שמטעם זה צריך לאסור לערוך השעון המקשקש, ולא התירו אלא מטעם שגם בחול רגילים לתקנו על יום שלם, (משום כך) מותר גם בע"ש. [וזה האיסור הראשון מדרבנן דאסור לחברו אפי' מערב שבת, שיחשבו שחיברו עתה כפי שרגילים.]

וזה שמחברין אותו רק בשעה שצריכים להשתמש בו, יש לאסור אפי' להכינו מע"ש, דיחשבו שעתה חיברוהו לפני השימוש כמו שרגילים. ומטעם זה אסור להעמיד רדיו וטלויזיא מע"ש.

עו"כ שם שאסור משום שמא יתקן כלי שיר, ובמיקרופון מצוי שמתקנים כשמתקלקל תוך הדבור, והוא דרבנן. [זה האיסור השני מדרבנן.] ולא מהני שיסגרו באופן שא"א לתקן, שמה שנאסר מדרבנן אסור בכל אופן. וסיים בזוה"ל: ולכן ברור שהמיקרופון אסור להשתמש בו בשבת ויו"ט ואין להקל גם לצורך גדול, ולכן אסור לקבל משרה כזו שיצטרך לדבר במיקרופון בשבת ויום טוב. עכ"ל.

 

עוד ראיתי להגרמ"פ זללה"ה שם (סימן פ"ה) בענין מכשיר שמיעה לחרש בשבת. כתב שנוהגין אנו כאן להקל, אע"פ שאוסרים המיקרופון מארבעה טעמים (כהנזכר בתשובתו הקודמת). וכתב דמיקרופון רגילים לחברו רק בשעת השמוש, ואיסור זה הוא רק בדבר שמשמיע קול לרבים, כמו ריחיים של מים, דשבת (י"ח) דאוושא מילתא. משא"כ בזה שלא נשמע כלל לאחרים.

והטעם שהכל יכולים לתקנו הוא ג"כ בכלל איסור כלי שיר, וזה שהוא מיועד רק לחרשים, חשיב כמילתא דלא שכיחא שלא גזרו.

ועוד שלחרשים הוא צורך גדול מאד, שבלי זה יש חשש פקוח נפש, שלא ישמע נסיעת המכוניות, וצריך לדבק איזה דבר שלא יוכל לתקן. דכיון שאין זה בכלל הגזירה מהני תיקון זה.

ובענין שהקול נרשם ונקלט שם, גם אם במכונה זו ג"כ נרשם כמו מיקרופון, כיון שאין ברור לנו האיסור (כמו שכתב בתשובה הקודמת), ע"כ אין בידינו לאסור לחולה ולצורך גדול בזה, ובפרט שיש חילוק בין מכונה זו, שאין הקול נעשה רם יותר, ומה שנשמע לחרש הוא משום משיכת הקול לתוך האזן ממש בלי הפסק בינתים, ואין דבר ברור גם אצל המומחים. [וגם בזה זכיתי לכוין לדעתו הרמת'ה, במה שכתבתי לעיל שיש לחלק בין מיקרופון ובין מכשיר שמיעה ע"ש.]

ומה שכתב שם שמשתמש בכוח האלקטרי שמגביהו, האיסור לא ברור, וגם שנדמה שבמכונה אין חשש זה שאין חילוק אם מדבר בקול גדול או לא. ע"כ אין לאסור לחולה. והנה אנו רואים שהגאון אגרות משה ע"ה כבר התעורר במה שהקשה הגרשז"א ז"ל דאם אכן המיקרופון אסור איך מותר לדבר עם כבד אזנים שיש לו מכשיר שמיעה ואיך עולה לתורה, וכנ"ל. וכתבתי לחלק ביניהם, והן עתה מצאתי שכבר קדמנו בכל זה הגאון אגרו"מ ע"ה.

 

עו"כ באגרו"מ, ועוד שהחרש לא עושה שום מלאכה, והנידון הוא על המדברים, והמדברים שלא במיוחד לחרש שרי, דאין מתכוין, ואין זה פסיק רישיה, דכמה פעמים לא שומע גם עם המכונה. ואלו המדברים ביחוד לחרש, שבזה הוא מתכוין ואסור, ע"כ כשאפשר טוב שלא ידברו במיוחד לחרש, ותועיל המכונה לרוב הדברים שצריך לשמוע, כמו ברחוב ובביהכ"נ וכששואל ישיבו לו בתנועה וברמיזה, וכשאי אפשר כמו ילד קטן שמוכרחים להשיבו דוקא בדיבור, אין לאסור, עכד"ק ע"ה. ובכל אלה זכיתי לכוין לדעתו ת"ל יתברך ויתעלה.

והנה במה שכתבתי למעלה שע"י השימוש בזרם, נרשם במד החשמל, וגם במחשב של חברת החשמל, שכל צריכה של הזרם משנה את המספרים, שהם עולים והולכים לרשום את הכמות שצורך כל אחד ואחד. הנה ממ"ש האגרו"מ (סימן פ"ד) שדבורו נרשם ויש חשש דאורייתא, ואע"פ שאין זה כתיבה שאינם אותיות וכו'. ומשמע שאם נרשמים אותיות פשיטא ליה שהוא דאורייתא. והוא חיזוק גדול למה שכתבתי. ועיין עוד לקמן מה שכתב בזה הגאון שבט הלוי שליט"א, שהיא כתיבה גמורה מן התורה. ושני הנביאים התנבאו בסגנון אחד.

וא"כ מלבד כל האיסורים דרבנן דשמא יתקן, והשמעת קול, וכו', יש גם איסור כתיבה דאורייתא, בעצם צריכת הזרם ע"י פעולתו, שעל ידי זה נכתבים ספרות בשעון החשמל הביתי וגם במחשב של חברת החשמל. ואעפ"י שהוא לא כותב ולא מתכוין לכתוב, מ"מ הוא פסיק רישיה, דא"א לצרוך חשמל בלא כתיבה, וזו צריכה היוצא מהפעולה שמפעיל את הרם קול ביום שבת, דאע"ג שהוא מחובר ומופעל מע"ש, כל זמן שלא מדברים בו אינו צורך חשמל, וע"י דיבורו הוא מפעיל כל מערכותיו, והוא צורך זרם חשמלי ונרשם כהנ"ל. ואין לומר דהוי פסי"ר דלא ניחא ליה, שכל אדם הגון רוצה לשלם את מה שלוקח, ולא עוד אלא אם לא יירשם לא יספקו לו חשמל, או ינקטו נגדו צעדים אחרים, וע"כ ודאי ניחא ליה שיירשם כחוק. ויש בזה איסור תורה כפי פסקם של מאורי הדור באגרות משה ובשבט הלוי.

 

עוד ראיתי לו בתשובה אחרת שם (בסימן י') שהקשו לו למה כתיבת סת"ם ע"י צילום פסול, ובשבת ודאי מלאכה היא, ותמה על קושיא זו, דשבת אסור במלאכה ובכל אופן שעושה מלאכת כתיבה אסור שנכתבו אותיות, ולכן ודאי חייב, דכמה דברים נכתבים ע"י צילום, ורוב הספרים היום נדפסין ע"י צילום, וגם בשבת חייב גם הצר צורה, ולהרמב"ם (פי"א מהל' שבת הי"ז) הוא תולדת כותב, אבל בסת"ם לא שייך ענין מלאכה, אלא צריך שאדם יכתוב ולא שיגרום שיהיה כתב, ובס"ת צריך דוקא דיו וצילום אינו דיו, וכן צריך שרטוט בס"ת ומזוזות, וגם תפילין לתוס' (גיטין ו') צריך שרטוט, ולא שייך כסדרן בצילום, ועוד הרבה דברים, ולא שייך לדמות ולהקשות כלל. עכ"ד.

[וכל מה שכתב בזה הוא בצילום, או כתיבה ע"י מחשב, אבל בכתיבה ע"י דפוס, פסק הרמ"ע מפאנו בתשובה, דחשיב כותב ע"ש. וכ"פ המג"א בא"ח (סימן ל"ב ס"ק נ"ז) והרמ"ע שם פסק דה"ה נמי שאפשר לכתוב גט ולהחתים עדים ע"י הדפוס, וכתב שהוא בקיא במלאכת הדפוס ויודע שהוא כתב גמור. ע"ש. וידוע שמרן ז"ל בעל הב"י והשו"ע שלח אליו כתב ידי קדשו והוא שהדפיסם באיטליא.]

ואולם בנ"ד אינו נכתב על הנייר וכדו' רק נרשם במחשב, מיהו בודאי שיש בזה איסור ולדברי האגרו"מ הנז', וכן לדברי שבט הלוי דלהלן הוא אסור מן התורה.

 

ט"ו. והלום ראיתי להגאון הגדול רבי שמואל וואזנר שליט"א בשו"ת שבט הלוי ח"ו (או"ח סימן ל"ז) שנשאל על מחשב שפעולתו כידוע היא צירוף קוים, ועי"ז נעשים ספרות ואותיות, אם נחשב כתיבה בחוה"מ, שאין הכתיבה מתקיימת, וכן אם אסור בשבת, וכתב שהחיי אדם (הובא במשנ"ב סימן ש"מ) שכתב דאסור לחבר אותיות בשבת, אעפ"י שהאותיות גמורות, אבל זה רק באופן קבוע וכאן זה עראי. ע"כ מהשואל.

 

והגאון שבט הלוי השיבו בזוה"ל: ולדידי לענין שבת לא רק דאסור, אלא גם חיובא דאורייתא איכא, ושתי ריעותות שיש בזה שאין מלאכתו מתקיימת, ושהוא רק דרך גרמא, אינם סיבה לפוטרו ממלאכת כותב דאורייתא בנ"ד, דכיון דמתקיים בשעתו ועושה פעולה הנצרכה בשלמותה, דהיינו כתיבה המבוקשת, זה כבר בגדר דבר המתקיים, וכמו הכותב על בשרו (שבת ק"ד ע"ב) דחייב, וכלשון הרמב"ם (פי"א מהל' שבת הט"ז) דאע"פ שעובר לאחר זמן. ה"ז ככתב שנמחק, וה"נ נעשה פעולה חדשה למוחקו מיד, אבל מעצם הכתב ה"ז מתקיים ונקרא, ומה שצריך לו נעשה בשלמות, וכתב שכן ראה להגאון רבי מנחם בספר תוצאות חיים (סי' י"א, ג') שכתב כן לענין כותב על בשרו דחייב, מצד שהכתיבה היא כתיבה גמורה, והמחיקה היא פעולה חדשה שנתחדשה אח"כ וכן הוא ממש בעניננו. עו"כ. ולענין בונה דעת כמה פוסקים, דבונה ע"מ לסתור פטור, ואעפ"כ אמרו בשבת (צ"ה ע"א) דמגבן חייב משום בונה, ובפני יהושע (ביצה י"ב) עמד ע"ז, דהא זה ע"מ לסתור ולאכול, ומ"ש הפ"י שם דרק לאוצר הוא דחייב, כבר הרגיש בעצמו הדוחק, ואין דעת הראשונים כן. וכתב לעיין מה שהעיר בזה בשבט הלוי ח"א (סימן קי"ט) בדיני בנין לזמן. אבל באמת יש הוכחה מזה דבונה ע"מ לסתור חייב, או מה שנראה יותר, כיון שבשעתו הוא בנין למה שצריך ה"ז חייב מה"ת, ולא מזיק מה שעומד לאכילה דזה דרכו. והרי כותב על שני לוחי הפנקס חייב כמבואר במשנה (שבת שם), וכתב רש"י דהיינו על לוח שעוה, אע"פ דידוע ששוב עוברים על השעוה דרך מחיקה ומירוח, ואין הכתיבה עומדת להתקיים, אלא כל קיום בשעתו והושג התועלת הנרצה נקרא מתקיים מלאכתו בשבת.

עו"כ דמה שדימה להחיי"א דחיבור אותיות אסור מדרבנן, וזה רק דרך קבע ולא עראי (כך טען השואל), והשיב הגאון בעל שבט הלוי, דכאן לא מיקרי עראי, ועוד דשם האותיות היו שלמות, אבל כאן גורם לאותו סוג כתיבה בתחילה.

ואעפ"י שלא בידו עושה רק בלחיצת כפתור, כבר כתבתי בשבט הלוי חא"ח (סי' מ"ז) בזורה דחייב, אע"פ שהמלאכה רק דרך גרמא. וכתב הרא"ש דבהכי חייביה רחמנא, שעיקר עשייתה של מלאכה זו ע"י הרוח. וע"כ בכל מלאכה שדרכה לעשותה בדרך זו, נחשב כמעשה בידים, דמלאכת מחשבת אסרה תורה, והו"ל כעושה מעשה בידים ממש, ורמזתי שם ע"ד ג"ע החזו"א (ב"ק סימן י"ד) בחורש או זורע ע"י מכונה, והאדם לוחץ לחיצה ראשונה בכפתור ועי"ז נפעלת מערכת הגלגלים זא"ז ונעשית פעולת חרישה וזריעה, דאעפ"י שבמציאות החרישה והזריעה לא עשה כלום, מלבד תחילת הלחיצה, חייב מהתורה, שכיון שדרכו בכך היינו מלאכת מחשבת דאורייתא, והכי נמי ממש בדידן.

ולענין חוה"מ אולי יש לצדד קצת בכתיבה כנ"ל, כיון דיסוד מלאכת חוה"מ היא טירחת המלאכה כידוע, לא כלל מלאכת מחשבת. עכ"ל. (וראיה לדבריו ממלאכת בורר ביו"ט).

 

ט"ז. עוד ראיתי אחרי רואי בדברי הגאון סבא דמשפטים כמהרא"י וולדינברג זצ"ל בשו"ת ציץ אליעזר ח"ג (סי' ט"ז) וראיתי לו שם שהוא ז"ל למד עניני החשמל ומכשיריו ביסודיות לפרטי פרטים מפי גדולי המומחים, וגם מתוך ספרים מיוחדים לזה. כדי ללבן הלכות אלו כדת וכדין.

והעלה שיש ג' צינורות להעברת קול עד השמעתו ברדיו, הראשון בהם הוא "מיקרופון" שבו מדברים ומשמעים מנגינות. (צריך להוסיף על דבריו שמיקרופון זה קולט את הקולות והופך אותם לזרמים חשמליים, ושו"ר שכן כתב הוא ז"ל להלן.)

והשני הוא "משדר" שקולט את הזרמים החשמליים מהמיקרופון. והשלישי הוא "מקלט", שקולט מהמשדר את כל מה ששידרו, באמצאות גלי רדיו. (וצריך להוסיף שהופך הגלים החשמליים לקולות).

ומפרש שם, שהקול יוצר תנועה באויר ונוצרים גלי קול, והממברנה (שהוא קרום של פח דק מאד) מזדעזע וקולט הקולות שנהפכים שם לזרמים חשמליים דקים, וכשמפסיק לדבר או לנגן, הזרמים מפסיקים לזרום, ולמעשה אחרי כל הברה, הזרם מפסיק לגמרי, (ומתחדש בהברה הבאה), עו"כ שעוצמת הזרם משתנה לפי עוצמת הקול או המנגינה.

ואעפ"י שכתב הדברים הנז', על השידורים שנעשים בתחנות השידור, שהם נקלטים ונשמעים במכשירי הרדיו, מ"מ רובם של הנקודות האמורות קיימים ומתבצעים גם במיקרופון ובמכשירי הטלפון לסוגיהם. וע"ש עוד שהאריך לבאר כל התהליך של השידור, ומראה בכמה חילולי שבת כרוך הדבר הזה.

ואחרי זה (בפ"ב שם) הזכיר הסוגיא דעירובין (ק"ד ע"א) ודברי רש"י בקול של שיר, והירושלמי שמשמע שאוסר כל השמעת קול ואפילו הקשה על הדלת, וכדעת עולא ואביי, ופירש את המחלוקת של האמוראים בזה, דהאוסרים ס"ל שגזרו על השמעת קול, ועל כן כל השמעת קול אסורה. ורבה שאמר שלא גזרו אלא על קול של שיר, סובר שלא גזרו על השמעת קול, אלא אסור קול של שיר, גזירה שמא יתקן כלי שיר. וכאמור כתב שכן כתב האור שמח בהל' שבת (פכ"ג ה"ה). דלעולא ואביי שאסרו כל אולודי קלא א"צ לגזירה דתיקון כלי שיר. וכן מוכח מהירושלמי דמסקנתו לאסור כל קול, ושם לא נזכרה הגזירה דשמא יתקן כלי שיר. וגם מדוייק בלשון הירושלמי, שכתוב שם, כל משמיעי קול אסורין, משמע דתלוי בהשמעת הקול. ולר"ח דאסר כל השמעת קול, הוא איסור עצמי ולא תלוי בענין אחר.

עוד דייק שם מהב"ח (סימן של"ח) דלא כהאור שמח הנז', אלא ס"ל דכל האיסור הוא משום גזירה שמא יתקן כלי שיר.

 

עו"כ בציץ אליעזר שם (פ"ב אות ו') דבשו"ע (סימן של"ח) גבי השמעת קול של שיר, לא הזכיר שמא יתקן כלי שיר, ורק להלן (סימן של"ט) בדין דאין מטפחין וכו', כתב, שמא יתקן כלי שיר. עוד מדקדק דהש"ע (סי' של"ח) שינה לשונו וכתב השומע קול בכלי שיר, דאכן זה איסור עצמי שאינו תלוי בגזרה, דמלבד הגזרה אסרו גם משום מוליד, אלא דס"ל דלא אסרו מוליד קול, אלא בקול שיר. והוסיף דקול בכלי שיר יש בו משום שמא יתקן, וגם מוליד. וקול שיר בלא כלי שיר, אסור רק משום שמא יתקן כלי שיר. עכ"ד. ופירושו צ"ע דלענ"ד קשה לחלק כן ועוד חזון למועד אי"ה.

עו"כ בציץ אליעזר שם (פ"ג) דלהנ"ל עולה דלא רק נגינה ברם קול אסור, שזה ממש קול שיר בכלי שיר, אלא גם אסור לדבר במיקרופון, דעל ידי זה נוצרים גלים חשמליים מהקול, ושוב נהפכים לקולות, דאע"פ שאינו קול של שיר, מ"מ יש בזה השמעת קול, דמיקרופון נחשב לכלי שיר. וכל הבא מכלי שיר אסור. ועוד שהרמ"א (סימן של"ח ס"א) פסק שאפי' שאינו כלי של שיר, אם הוא כלי שמיוחד לקול אסור, שהרי אסר טבעת הקבועה בדלת להקיש בה, אפי' שאין מתכוין לשיר.

ובב"י כתב על זה דחיישי' שמא יכוין לשיר, והמשנ"ב בביאוה"ל שם כתב דאין לזה הבנה, דאיך יכוין לשיר בזה. ואילו בלבוש שם כתב, שהואיל וכלי זה מיוחד לקול, חיישינן שמא יתקננו [ולענ"ד יש מקום לומר דבמיקרופון שאפשר לשיר ולנגן בו, כו"ע יודו לאסור ושייך גם החשש של הב"י.]

 

י"ז. עו"כ יתר ע"כ ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק חא"ח (סי' קכ"ז) בנידון דמשיכת הפעמון בשבת, שביאר טעם האיסור בכלי המיוחד הוא גזירה שמא יתקן כלי שיר. ואע"פ שהכלי גבוה מהאדם ולא יכול לתקנו זה המושך בו, מ"מ קי"ל בסי' רע"ח שלא חילקו אפי' בגבוה הרבה (גבי שמא יטה) וגזרו בהם. אא"כ עשו שינוי כדבר כדי להזכר על ידו, שיש דעה במג"א (שם סק"ג) להתיר. נמצא דמה שאסרו אסור גם כשלא שייך החשש שיתקן באותה פעולה.

ואעפ"י שאפשר ללמוד ממהר"ם שיק שיש צד להקל אם יעשו שינוי במיקרופון לזכירה. מ"מ המעיין בדברים יראה דלא ניחא ליה להתיר ע"י שינוי, ואפי' לא בשנים דמידכרי אהדדי, שכתב דכבר הקשה המג"א דא"כ גם ברכיבה יהא מותר בשנים ע"ש. והתו"ש כתב דאין מדמין בשבותין, ואין לנו אלא מה שכתבו חכמים בפירוש. וכ"כ המג"א (בסי' ש"ו). ואין מקילין בשנים אלא במקום מצוה או חולה. וע"ש עוד.

עו"כ שכן אין עצה שיסדרו מיקרופון מיוחד לשבת, כמו שהתיר המג"א שם (סק"ג), ותו"ש (סק"ב), גבי כלי המיוחד להכות על הדלת, דשם א"צ התאמת כלי לשם כך, ולא נקרא כלי המיוחד לכך. אבל בזה שצריך להתאים מיקרו' לשם כך, והרי בזה נעשה כלי המיוחד להשמיע קול שאסור.

עו"כ שם (פ"ג אות ג') דהתפא"י בכלכלת שבת מתיר בפעמון בשעה"ד כשאינו יכול ליכנס לבית, והגם שהמשנ"ב בביאוה"ל (סי' של"ח) מקשה על התפא"י מ"מ מסביר להתיר בשעה"ד הואיל ואינו קול של שיר. ע"ש. ונר' שבנידוננו יותר חמור מכלי המיוחד להשמעת קול, שהמיקרופון הוא גם מיוחד לעצם השמעת קול שיר. ויש לדון שיש עליו תורת כלי שיר.

עו"כ שם (אות ד') דמ"ש הרמ"א (סימן של"ח ס"א) דאם לא עשה מעשה מותר, וע"כ התיר לצפצף בפה כצפור, וה"נ (במיקרופון) אינו עושה מעשה. רק מדבר או מנגן לפני המיקרופון. וכתב דכבר התישב בדבר שהרמ"א לא התיר אלא כשאין שום כלי, כמו המצפצפים בפיהם, שלא דומה כלל לקול הבא ע"י כלי שיר, ולא שייך בזה שמא יתקן, אבל כשמשתמש בכלי להשמעת קול כמו דיבור לתוך המיקרופון אע"פ שאינו עושה מעשה, לא מיקרי ע"י פיו (כמו צפצוף) אלא ע"י מעשה ופעולת הכלי, ונכלל בגזירת שמא יתקן.

[ולפי מה שכתבתי לעיל ע"ד הגרשז"א צ"ל, עולה דהוי מעשה גמור. ע"ש.]

שו"כ שכן הוא בבית יצחק (חיו"ד ח"ב במפתחות והגהות לסי' ל"א) שאסר בטלפון, וכתב שתשו' השבו"י נכתבה בשנת תפ"ב, ועדיין לא היה טלפון, והוא התיר כלי אחר שלא היו בו חששות אלו.

 

וכמו"כ כתב שם הבית יצחק והזכיר שם שמות המכשירים או חלקים מהם בלע"ז, ולא יכולתי להבין הכל, אבל עולה ממנו שאין קול המדבר נשמע רק ע"י וכו'. ואפשר שהוא כמו שכתבתי בעוניי לעיל ע"ד הגרשז"א ז"ל, דכיון שהקול מפעיל חלק מסויים שקולט הקול והופכו לגלים חשמליים, ויש חלק אחר שהופך אותם גלים לקולות ממש, א"כ הוא מוליד קול חדש, וזה ע"י דיבורו שזה כוחו, והו"ל כמו שמפעיל כלי בידיו כדי להשמיע קול.

עו"כ בציץ אליעזר שם (פ"ג אות ה') דיש לאסור מיקרופון גם מצד הגזירה שמא יתקן כלי שיר, דבזה מצוי הקלקול [וע"ש שדיבר על אולפן שידור, והה"נ לזה], וכתב שבערוך השלחן (סי' של"ח סק"ה) אסר אפילו להעמיד כלי שיר מע"ש, שישיר מעצמו בשבת, שמא יתקן כלי שיר, וכ"ש בנדוננו ע"ש.

וכתב שהגרשז"א (שליט"א) בעהמ"ח מאורי אש ומעדני ארץ העיר לו דמשמע מכמה אחרונים דלא כערוך השלחן, ובפרט מהרש"ם ח"ג בהשמטות לח"א סימן מ"ד, וכן בספר מחזה אברהם לגאב"ד ברודי. וע"ש.

וע"ש (בפרק ד' אות א') שהביא דברי התוס' בביצה (ל' ע"א) דבימינו שאין בקיאים לעשות כלי שיר לא שייך למיגזר, והובא ברמ"א (סי' של"ט ס"ג בהגה).

וכתב באות ב' שם, שברור שהתוס' כתבו כן רק לענין טיפוח וריקוד שבהם מדבר שם, שבאלה אין שייך תיקון, רק הגזרה שמא ינהוג היתר בכלי שיר, אבל בשימוש בכלי שיר יודו התוס' שהגזרה במקומה עומדת ואסור. וע"ש שהרחיב לבאר דברי התוס' הנ"ל. ושזה מדוייק בדבר התוס' שכתבו שהיו בקיאין "לעשות" כלי שיר, ולא אמרו לתקן, דבמשתמש בכלי שיר אסור גם בימינו שמא יתקנו.

עו"כ (באות ג') שם שגם הרמ"א לא הביא דברי התוס' הנז', אלא בסימן של"ט דמיירי בסיפוק וריקוד, ולא בסימן של"ח שמדבר באיסור השמעת קול בכלי שיר.

ובאות ד' שם, הקשה ע"ד המג"א (סי' של"ח סק"ה) שפירש שהרמ"א הקיל ע"י עכו"ם, משום שאין אנו בקיאים בעשיית כלי שיר. וע"ש שהאריך בזה. ושוב כתב שהדבר מפורש בתו"ש שאין להקל מטעם שאין בקיאים בעשיית כלי שיר, אלא לענין טיפוח וריקוד. וע"ש עוד מזה. ושהרבה חולקים על התוס' בזה. וע"ש באות ה' שגם המג"א יודה בענינים אלו.

 

והנה בציץ אליעזר שם האריך הרחיב הרבה כיד ה' הטובה עליו, אלא שרוב הדיון שלו סובב הולך על תחנת שידור ומה שכרוך בזה, ומ"מ מתוך הדברים העלה שיש איסור גמור לדבר במיקרופון, מכמה וכמה טעמים שחלקם כבר כתבתים משמו. ובפרק ט' שם דן באורך על שינויי הזרם והחום הנגרם ע"י הדיבור והנגינה במיקרופון ע"ש. ובפרק י"א דן בזה מצד אוושא מילתא ועובדין דחול ע"ש. ובסוף פי"ב כתב סיכום ההלכות בקצרה, וכתב באות ח' שאסור הדיבור והנגינה במיקרופון משום השמעת קול ע"י כלי שיר. וכבר כתבתי לעיל דעתו בזה. ובאות ט' כתב שיש בזה איסור משום אוושא מילתא ועובדין דחול וגם משום זילותא דשבת ויו"ט. ובאות י' כתב, שהמדבר במיקרופון גורם להכהות אורות ולחימום חוטים והחלשת חומם.

וע"ש עוד (באות י"ח) וז"ל, על אחת כמה וכמה שאסורה בשבת ויו"ט סיבוב כפתור המקלט על מנת להעביר מגל לגל, הגם שמסודר הכל מע"ש וערב יו"ט, ויש בזה כמה גורמי איסור, ובתוכם יש גם הבערה וכבוי. וגם מזה יש חיזוק למה שכתבתי לעיל שיש בזה איסור בהעברת הגלים. וע"ש.

 

י"ח. עוד ראיתי במעשה חושב ח"ג של מכון מדעי טכנולוגי להלכה (עמוד רכ"ו) שכתבו, שיש לחוש בהגברת הזרם החשמלי ע"י דיבור, שגם אם נשמור על צריכת זרם אחידה של המערכת, הרי ברור שבחלקים ממנה עולה הצריכה, וציינו לשו"ת בית יצחק הנ"ל. (חיו"ד במפתחות לסימן ל"א) שביצירת זרם יש משום איסור מוליד דרבנן, עפ"י הגמ' (ביצה כ"ג ע"א), ופסק הרמ"א א"ח (סי' תקי"א ס"ד) שאסור להפוך כוס מבוסם על בגדים משום מוליד ריח בבגדים, והבי"צ סובר שכן הוא ביצירת זרם, ובנ"ד שכבר יש זרם במערכת יש לדון ע"פ המג"א שם (ס"ק י"א) שהתיר הוספת ריח בשבת, וכ"ד שו"ע הרב (שם ס"ז), ואפשר שה"ה בנ"ד, ולענין המיקרופון העלינו שם שיש מקום לומר שאין דין הוספת זרם כהוספת ריח, אלא כמוליד ריח חדש, שלכו"ע יש בו משום מוליד. [וכתבו לעיין בספר מעליות שבת סי"ג]. ולפ"ז יש לאסור מגבירי קול בשבת משום מוליד. [והוא מלבד כל האיסורים המפורטים לעיל.]

ועוד שיש לחוש משום השמעת קול, שנאסר משום שמא יתקן כלי שיר, ואפילו יתקינוהו באופן שא"צ לתקנו, עכ"פ הוא בכלל הגזירה, וכמ"ש בביצה (ל"ו ע"ב) לא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין, ובגמ' אמרו משום גזירה שמא יתקן כלי שיר, ופירש"י במשנה שם, שמא יתקן כנגדו כלי שיר דקא עבידי מנא.

והזכירו דברי הרמ"א בהגה (סימן של"ח ס"א) שמותר לצפצף בפיו כמו ציפור כדי לקרא לחבריהם, וכתבו, דהתיר בפיו בלא כלי, ולכאורה מבואר שקול אדם בפיו ע"י כלי, נכלל בגזירה זו. ועיין מה שדנו לענין שופר (בש"ע תקפ"ח ס"ח, ובט"ז סק"ח ומג"א סק"ד) ושע"ת (סי' תקצ"ו סק"א) שגם בשופר י"א שגזרו אע"פ שלא מכוין לשיר כלל.

אמנם עדיין י"ל שלא מצאנו איסור השמעת קול, כשהקול היוצא הוא כמו דיבור, אפשר דבכה"ג לא גזרו, ויש פנים לכאן ולכאן, והחמרנו ברם קול דיש לחוש שנכלל בגזירה דשמא יתקן מנא. עכ"ד.

ולפי עניות דעתי יש לחלק, שכאן המערכת פועלת מכוח הקול, ומשמיעה קול שנברא ע"י מכונה זאת, והוא מיועד גם לשירה ונגינה, וחשיב כלי שיר, שלא רק קול אדם נשמע שם, ומה שכתב שלא מצאנו שאסרו בקול שהוא כדיבור, אחר המח"ר לא נראית סברא זו, דאסרו השמעת קול, וכאן משמיע קול וקולות הנוצרים ע"י כלי זה. ולא חילקו באיסור זה בין קול הדומה לדיבור לשאר קולות, ואיך ס"ד להתיר, וגם מתקלקל ומתקנים, והוא מצוי מאד, וגם אוושא מילתא. ועיין מ"ש לעיל ע"ד הגאון מוהרש"ז אורבאך זצוק"ל.

עו"כ שם לאסור משום דאוושא מילתא, וזילותא דשבתא, כמ"ש (בשבת י"ח ע"א) אסור לתת חטים בריחים של מים מע"ש משום השמעת קול, ופירש"י דאוושא מילתא והוי זילותא דשבתא. וכן בעוד ראשונים שם. ומהרי"ו והאגור דנו מזה לשעון המקשקש, מהרי"ו אוסר והאגור בשם אביו מתיר. [עי"ל מ"ש בזה] וברם קול שאין דרך להכינו יום קודם כמו השעון הנז', יש בו משום אוושא מילתא וזילותא דשבתא, וגם העוברים יחשדו שערכוהו בשבת, ויש בזה פירצה בחומת השבת.

ובאו' ג' שם כתבו שכבדי השמע, יכולים לענות על מה ששומעים במכשיר השמיעה, דיש תשעה עונים, ולכבדי השמיעה הוי כהנפת סודרין בסילקי שבאלכנסדריא (בסוכה נ"א ע"ב). ומכשיר זה לא גרע מסודרין.

וע"ש עוד באות ד', שיש להתיר מכשיר השמיעה ולא דמי למיקרופון. [ועיין לעיל מ"ש משם אגרו"מ].

 

י"ט. עוד ראיתי להגר"נ קרליץ שליט"א בחוט השני (פרק עשרים במלאכת כותב, עמוד קנ"ג) כתיבה במחשב כדרך שבני אדם עורכים חשבונות ורוצים שיתקיימו עד הערב, מסתברא דמיקרי כתיבה המתקיימת וחייב.

והה"נ בכתיבה לצורך חולים וכיוצא אם מתקיימת לזמן הצריך לה י"ל דחייב. ואם בלילה מעביר לכתב המתקיים אפשר דחשיב אינו מתקיים. וצ"ע.

בשבת (קנ"ד ע"ב) תנן הכותב על שני לוחי פנקס והן נהגין זע"ז חייב, ופירש"י פנקס של סוחרים וכו', וטוחים בשעוה. עכ"ל. ובביאוה"ל (שם ס"ד סד"ה במשקין על השלחן) כתב דמשמע מרש"י דשעוה מיקרי דבר המתקיים. וכן איתה בתוספתא דהכותב על חלב קרוש, חייב, ולקמן (סי' תקמ"ה ס"ז) איתא דבלוחות של שעוה הוי דבר שאינו מתקיים, ובהגה כתב דגם בשעוה פטור. ואפשר שיש לחלק בין פנקס של שעוה שהשעוה מרוחה ע"ג עץ, דמיקרי מתקיים, אבל לוחות שעוה שכל הלוח משעוה, אינו מתקיים, וע"כ פטור.

עו"כ כתיבה במחשב יש לדון אי הוי כתיבה מה"ת, דכיון שנפעל כתיבה ע"י מעשיו אפשר דמיקרי כתיבה, ואפשר דמיקרי מתקיים דאין זה תלוי במתקיים זמן רב, אלא די בקיום לזמן הצריך לאותו דבר, וכמו בחשבון שדי שעומד עד גמר החשבונות, ועכ"פ מה שנשמר בזכרון של המחשב גם כשאינו פועל, פשיטא שלא נקרא כתיבה כלל, שהרי נוצר דבר אחר לגמרי מן האותיות.

עוד ראיתי בחוט השני שם (עמוד ר"ו) בהיתרי הגרמא במלאכות שבת, ואעתיק לשונו: בתקופתנו יצאו כמה וכמה אנשים שרצו להתיר מלאכות שבת ע"י גרמא והסרת מונע וכדו'. ועפ"ז התירו הפעלת מכשירים חשמליים וכסא גלגלים וכדו' בשבת ע"פ שיטה זו.

וכבר נתפרסם מגדולי ישראל זצ"ל ויבלח"ט שליט"א לאסור כל שמוש בהיתרים אלו.

ועיין בתוס' (ס"פ כירה) ובראשונים כמה חילוקי דינים בגרמא, שיש גרמא שנחשב כמעשה האדם וכו', ויש מאלו מלאכות האסורות מהתורה ממש, ובפרט מכשירים שבנויים באופן כזה שיפעלו לאחר איזה זמן, או הסרת המונע וכדו', שיש מאלו שנחשב כמעשה גמור, ואם הדבר ימסר להכריע בכל פרט, בודאי שיהיו בזה מכשולים רבים, ועוד שמהוה פירצה חמורה בחומת השבת, וקלות ראש בקדושת והלכות שבת. והמתבונן בשורש קולות אלו, יווכח כי מקורם באנשים המחפשים פתרונות לבעית הדת רח"ל. וחלילה להקל או להסתמך על היתרים אלו. ועיין מ"ש בחזו"א בענין אחר, וז"ל והרי אסרו כילה מפני שאינם בני תורה, והדבר מסור לחכמים לגדור גדר במקום פירצה, וזה יותר חמור מאיסור פרטי ליחיד, כי זה גדר לעם כולו ולדורות. עכ"ל. עוד הזכיר מספר שבות יצחק דרזי ששמע מהגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שאסור להשתמש בטלפון גרמא כמו טלפון רגיל ממש. ואפי' מי שצריך לטלפון בשבת משום פקוח נפש, עדיף שישתמש בטלפון רגיל, כדי שלא יטעה לחשוב שיש מקום להקל בטלפון זה כשאין היתר דפיקוח נפש. עוד הוסיף דאין להשתמש בכל המכשירים הנ"ל, אפילו ימציאו אופן שלא יעשה בו שום איסור מדינא, דהוי פירצה גדולה.

 

עו"כ הגר"נ קרליץ שליט"א שם, (בהערה י"א) וז"ל וכשיסדו את בית החולים מעיני הישועה בבני ברק, הכריעו הרבנים שליט"א וביניהם הגר"ש וואזנר שליט"א בעל שו"ת "שבט הלוי" שאין להתיר בשום אופן התקנת "מעלית שבת" וכשמותר להשתמש במעלית משום פקוח נפש, ישתמש במעלית רגילה. עכ"ל.

והנה לעיל כתבתי שההמצאות הנ"ל יפים הם לבתי חולים ולעניני ביטחון כגון מחנות צבא וכן מקומות רגילים שצריכים גם חייבים לערוך בדיקות שונות וכו'. והנה אנו רואים שהגאונים הגדולים הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ויבלחט"א הגר"ש וואזנר שליט"א לא ניחא להו להקל בכלים אלו, ואפילו בבתי חולים או בשעות קשות, אלא פסקו דבמקום פקו"נ יתירו להשתמש במכשירים רגילים, שלא ילמדו מזה להקל רח"ל.

ואולם עדיין אני הקטן חושב דבבתי חולים רגילים, עדיף להשתמש במכשירים שממעטים ומרחיקים האיסור, כי יש רבים מהחולים וגם מהרופאים ושאר העובדים, שמקילים וחושבים כל דבר לפיקוח נפש, והואיל וקשה להעמיד מורה הוראה על כל דבר וענין, טוב שישתמשו במכשירים אלו, להרחיקם מאיסור תורה ממש, וכן הוא בדברים של ביטחון שהנטיה בצבור היא להקל, ולחשוב כל דבר לפקו"נ, דטוב להשתמש במכשירים אלו. אך הבו לה דלא לוסיף עלה ח"ו. אולם מחוץ לבתי חולים, ומקומות של צבא, ושאר עניני ביטחון, אין להתיר במכשירים אלו, שיש מהם שיש בהם איסורים גמורים, ויש שיש בהם כמה ספקות חמורים, וזה מלבד הפירצה בחומת השבת ויו"ט, כגון מה שהם מתירים קלנועית לצרכי בית כנסת ולביקורים משפחתיים וחברתיים, וטוב שלא יבואו לביכ"נ ויתפללו בביתם ביחידות, ולא ישתמשו בדברים אלו שהם אסורים איסור גמור. ויש בזה גם חלול שבת וגם חלול השם.

ואלה המתירים הם פורצי גדר והמתבונן יראה במו עיניו איך שהם מאבדים קדושת השבת, ומעט מעט הופכים שבתם לחול, ולא ישקוטו ולא ינוחו עד שלא ישאירו זכר לשבת קדש, מלבד איזה סמלים נבובים ושדופים. ועושים בקלו"ר לחבר נימא לנימא שלא כרצון ה' ורצון חכמיו ועבדיו, ונתלים באיזה דברים רחוקים שנכתבו ע"י יחידים ואשר רוב ככל החכמים דחו היתרים אלו, וגם המתירים רובם ככולם דברו בחולים שיש בהם ספק פקו"נ, או בסכנות של ביטחון וכנ"ל.

 

כ. עוד ראיתי בירחון פעמי יעקב (אב התשס"ד) מאמר מהגאון רבי מנחם מנדל שפרן שליט"א, שנתבקש להגיב על מאמר "הדלקת נורה חשמלית שבת" שבו פטנט חדש להדלקת נורה בשבת. ובתחילת דבריו העלה לפסול מאמר זה, שגם אם היה מותר עפ"י דין גדרי עשיית מלאכה, הרי זה אסור מבחינת העמידה על משמר קיום הדת, שגם זה דין והלכה, והכרעת דברים אלו מסורה (לגדולי הפוסקים), ולא כל יודע ספר או עסקן צבורי נחון בכשרונות אלו וכו'.

עו"כ שהרעיון להדליק ולכבות אור החשמל ע"י הארכת המצב הקיים, טוב גם כדי לנסוע באוירון והליקופטר בשבת, ולהפעיל מכונת כביסה וייבוש בשבת, ולעבוד במחשב, לבשל, לחרוש ולזרוע, ואפשר להתיר כל מלאכה ע"י חיבור הפטנט לכל כפתור ושלטר, וע"ש שהאריך עוד, ואפשר גם לכתוב עליו מיועד לשבת, וכו'.

ומציין לשון הרמב"ם ז"ל (פכ"ד משבת הלכה י"ב וי"ג) והעתיקו הב"י (בריש סימן ש"ח) וז"ל אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול, ומפני מה נגעו באיסור זה, אמרו ומה אם הזהירו הנביאים שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול וכו', ק"ו שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהא כיום חול בעיניו ויבא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה, או מבית לבית, שהרי הוא בטל ויושב בביתו, ויבקש דבר להתעסק בו, ונמצא שלא שבת ובטל הטעם שנא' בתורה למען ינוח, ועוד כשיבקר ויטלטל כלים וכו', ע"ש. עו"כ שם ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומנויות אלא בטלין כל ימיהם וכו', ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים, נמצא שלא שבת שביתה הנכרת, ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול וכו', עכ"ל. וכתב הרב נר"ו שרעיון זה גרוע הרבה יותר מכל מה שחששו חז"ל בטלטול אבנים וכלים.

עו"כ שם באות ב' שנוגע רק בפרט א' בענין הלכה, שכותבי המאמרים ההם שסומכים על כלל: שמותר להאריך מצב קיים, ואסור לשנות מצב קיים. וזה אינו פסוק ולא משנה, עד שנקבע כללים ע"פ זה. ועלינו לדון לגופו של ענין, שכאשר החשמל נכבה לשבריר של שניה, עד שעין האדם אינה מבחינה בכך וע"י פעולת האדם נתפס המחשב לאותו חלקיק שניה ומשאיר המצב כך, זה כיבוי. וכן להיפך בהדלקה, וע"ש שמבאר איך נדלקת האש ואיך נכבית ... ומזה דוחה מההלכה למ"ש בעל המאמר.

עוד מחלק בין זה ובין מכשיר שמיעה שנהגו בו היתר. וע"ש.

 

כ"א. עוד ראיתי באוצרות ירושלים (חלק י"ד סי' פ"א) תשובת הרה"ג ר"מ שטרנבוך משנת התשל"א, ושם בהערה מבואר תוכן השאלה שדן על רמקול שהמציא פרופ' זאב לאב, שעובד רק ע"י טרנזיסטורים ולא מחובר לחשמל, וא"א להפעילו רק ע"י שעון שבת, ואינו מוליד כוח חדש רק משתמש בכוח שיש בה מקודם, ועשו כמה תנאים כמבואר שם היטב. שמשתומם על השואל בענין רמקול בשבת, והרי גם בחול אין להכניס בקביעות ולהשמיע ש"צ ברמקול שזה חיקוי לריפורמים ועלול להביא לידי עוגב בביכ"נ וכו'.

ועוד שיש לאסור מדינא גם בחול, שאין יוצאין י"ח בשמיעה מהרמקול, ורק אמן אפשר לענות דלא גרע מהסודרין באלכסנדריא דהיו עונים אמן. וע"ש.

ובשבת גם במכונה המוצעת ע"י פרופ' לאב, יש בו משום איסור השמעת קול שהחמירו בו חז"ל, שאסרו בריחיים (של מים לתת חטים אפי' מע"ש) משום דאוושא מילתא, וכ"ש להשמיע רמקול בביכ"נ, אין לך השמעת קול יותר מזה, ועיין פמ"ג בא"א (א"ח סימן ש"ח ס"ק ע"ח) בשעון של משקולות דאסור כמו הריחיים הנ"ל.

ועוד דאסור משום מראית העין, שמי יודע לחלק בין זה לזה ואפי' מודיע שיש הכשר מהרבנות, לא ישכילו להבחין, ועלולים ללמוד להתיר הדלקת אלקטרו ורמקול בשבת רח"ל. (ובאמת אין להם הכשר מהרבנות).

וכתב דסוף דבר רמקול זה יביא לא רק לחילול השבת, אלא לביטול השבת, ומציין מעשה שראה באחת מערי אנגליא שהיה קשה עליהם לשמור שבת, ורב חשוב עשה מכירת החנויות לגוים בשטר מכירה כדין, והגוים התעסקו ולא היה שם ישראל כלל, ואחר שנים הבנים לא ידעו משבת כלל וכל העיר מחללי שבת בפרהסיא, משום שלא הבינו החילוק בין שטר מכירה ובלעדיה. ואם אמת שנהגו להקל באיזה בתיכ"נ, אין לרבנים להמציא היתרים שיביאו ח"ו להרחבת הפירצה.

עוד דן שיש בו איסור בונה עפ"י החזו"א, ובלא"ה יש בו איסור מגזירת מתקן כלי שיר, שהקלקול מצוי וכו'.

עו"כ שהיתר זה עלול להביא בכיה לדורות, ומצוה לפרסם בכל תפוצות ישראל שסדרי התפלה יהיו בלא רמקול. ע"ש ביתר דבריו בזה.

 

*          *          *

 

 

 

וזאת תורת העולה מכל האמור, להלכה ולמעשה.

 

אחר עיון מעמיק בדרכי הפעלתם של המכשירים החשמליים לסוגיהם, וכל הכרוך בזה והיוצא מזה. ואחר בדיקת ענינם במקורות ההלכה בגמרא ובדברי הפוסקים, ראשונים ואחרונים חדשים גם ישנים, עולה בבירור גמור ובלי שום ספק, שאין שום היתר להשתמש במכשירים חשמליים, ולהפעילם בשבת ח"ו. ואפילו באופן שאין בו הבערה וכבוי, כגון שחיברו אותם בחשמל והדליקו אותם מערב שבת, אסור להפעילם ולהשתמש בהם בשבת, שאין אפשרות להפעילם בלא חילול שבת, באיסורים רבים ומגוונים, מהם דאורייתא ומהם דרבנן.

ואשר על כן, אסור בהחלט להשתמש, בטלפון או מיקרופון (רם קול) או רדיו, וכל שאר המכשירים לא בשבת ולא ביום טוב.

וקל וחומר שאין להשתמש בשום פנים, במכונית שנוסעים בה בשבת ונקראת "קל נועית", שמלבד שיש בה איסורי שבת רבים, יש בזה גם חילול ה' נורא.

ופשוט וברור שמי שאין לו שום אפשרות להגיע לבית הכנסת, יתפלל ביחיד בביתו, ולא יחלל קדושת השבת, וקדושת השם יתברך.

וגם הטענות המתחסדות להתיר רם קול כדי לזכות הרבים, ישתקעו היתרים אלו, ולא יעלו על לב.

וכבר עמדו על זה גדולי הפוסקים וכפי שהבאתי מדבריהם בפנים, ומרן הראש"ל הגאון רבי בן ציון עוזיאל ע"ה בשו"ת מפשטי עוזיאל, העלה שבכל הפעלה של מכשיר כזה יש בו חלול שבת  דאורייתא, משום מתקן מנא. גם הגאון רבי משה פיינשטיין ע"ה באגרות משה, ויבלח"ט הגאון רבי שמואל וואזנר שליט"א כתבו שיש בזה כמה חלולי שבת דאורייתא, ועוד איסורים רבים דרבנן. וזה מלבד רמיסת השבת וחלול ה'.

והגם שהמציאו דרכים להפעיל מכשירים אלו. בדרך גרמא, כבר נדחו היתרים אלו מן ההלכה כמו שמבורר בפנים, ויש מגדולי הפוסקים (עיין במ"ש משם הגר"נ קרליץ שליט"א בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ויבלח"ט הגר"ש וואזנר שליט"א, ועוד).  שהעלו שאפילו במקום של פקוח נפש ישתמשו במכשירים רגילים, ולא באלה שעשויים בדרך גרמא וכיו"ב, כדי שלא ילמדו מזה להתיר מכשירים אלה ח"ו.

ואולם בעניותי העליתי, שבמקום ספק סכנת נפשות, כמו בבתי חולים, או בבדיקות בטחוניות, במחנות הצבא, או שאר מקומות המפוקחים ע"י הצבא וכוחות הביטחון, באלה, טוב יותר להשתמש במכשירים הפועלים ע"י גרמא וכיוצ"ב, משום שיש נטיה בצבור להקל מפני הפחד של פקו"נ, ופעמים מתירים בלא הצדקה, ע"כ טוב שישתמשו במכשירים אלו במקום ספק סכנה.

אבל במקום שאין סכנה אין להתיר בשום פנים שבעולם. ולא אעלים ששמעתי שמועה קשה, שיש אחד מחשובי המדענים, שמתכנן להביא המצאה, שתאפשר להפעיל את הרכבת הקלה, שהיא עובדת ע"י כוח חשמלי, באופן שלפי דעתו אין בו חלול שבת כלל, וטוען שיש רב שהסכים עמו, רק התנה שהנהג והסדרנים יהיו גויים. ויוכלו להפעיל את זה בשבת לרווחת תושבי ירושלים. אוי לאזנים שכך שומעות ישתקע הדבר ולא יאמר. וכתבתי זה להראות לאיזה מצב עלולים להדרדר עם היתרים כאלה רח"ל.

 

ויהי רצון שהקב"ה יערה עלינו רוח קדושה וטהרה, ויאיר עינינו בתורתו, וישים בלבנו אהבתו ויראתו, ולא נבוש ולא נכלם, ולא נכשל לעולם ועד.

 

המצפה לישועת ה' ברחמים.

 

שלמה משה עמאר

ראשון לציון הרב הראשי לישראל

 

 

הנני כיהודה ועוד לקרא לכל האמור לעיל בפס"ד הבהיר של כמו"ר הראשל"צ נר"ו בדבר האיסור בשימוש מכשירים חשמליים בשבת וביותר במכונית "קלנועית" ואשר בלא ספק שיש כאן איסור חמור הפוגע ביסודות הלכות שבת החמורה וזאת מלבד חילול ה' הגדול שבעצם הנסיעה ברחובות העיר ובחצרות ה'. ביום השבת ...

ואני מוסיף שלענ"ד מן הראוי שגבאי בית הכנסת לא יצרפו למנין את אלה המגיעים לבית הכנסת בקלנועית בשבת ומכל שכן שאין להעלותם לספר תורה.

ולמזהיר ולנזהר ירבה שלומם כמי נהר. אכי"ר.

 

ציון בוארון