הרב עמאר - פרשת ויחי

וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה: (נ, כה)

הנה משמעות הכתוב שהשבועה היתה גם על פקד יפקוד ולא רק על והעליתם את עצמותי מזה אתכם. והנה צריך להבין מה שבועה יש על ענין פקוד יפקוד. ועי' בדעת זקנים מבעלי התוספות מה שכתבו בזה.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: (נ, כד)

וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף: (נ, כג)

אפשר לפרש את הפסוקים הללו על דרך המוסר, שבאו ללמדנו על חינוך הילדים. שעל האב להעמיד לפני בניו את הדמות של הסבא קדישא, שישאף לעלות ולהתעלות, ולהתגדל בדרכו של הסבא קדישא. וזהו שתרגם אונקלוס, ורבי יוסף, היינו שיוסף גידל את בניו ונכדיו וניניו, ודמותו הקדושה היתה חופפת עליהם כל היום, על דרך מה שנאמר (דברים לב, ז), שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.

וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: (נ, כ)

בתרגום יוב"ע איתא, ואתון חשבתון עלי מחשבין בישין, דמא דלא הוינא מסתחר עמכון למיכל מן בגלל דנטיר לכון בבו הוא וכו'. והיינו שיוסף לימד זכות על אחיו, שחשבו עליו מחשבות רעות לומר, שמה שלא היה מיסב ואוכל עמהם בהיותו בבית אביו הוא מפני שהיה שונא אותם. ויוצא לפי זה דיוסף לימד זכות על אחיו במה שמכרוהו ודן אותם כשוגגים, והמשיך וביאר להם שלא היה מיסב עמהם מפני שאביו קרא לו, וכיבוד אב עדיף, ולא מפני שהיה שונא אותם.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי, וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב, וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם: (נ, יט-כא)

וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ, וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו, וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי, וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: (נ, טו-כ)

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי, בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר, שָׁמָּה קָּבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה: (מט, כט-לא)

מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: (מט, כה)

כתב רש"י ז"ל, ברכות שדים ורחם - ברכתא דאבא ודאמא. כלומר יתברכו המולידים והיולדות שיהיו הזכרים מזריעין טיפה הראויה להריון, והנקבות לא ישכלו את הרחם שלהן להפיל עובריהן. ע"כ.

נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר: (מט, כא)

ורש"י ז"ל כתב, הנותן אמרי שפר - כתרגומו, דבר אחר על מלחמת סיסרא נתנבא, ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי וגו' (שופטים ד, ו), והלכו שם בזריזות וכן נאמר שם לשון שלוח, בעמק שולח ברגליו (שם ה, טו). הנותן אמרי שפר. על ידם שרו דבורה וברק שירה. ורבותינו דרשוהו, על יום קבורת יעקב כשערער עשו על המערה במסכת סוטה (יג, א). ותרגומו, יתרמי עדביה, יפול חבלו, והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח. וכ"כ הראב"ע ז"ל. ע"ש.

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה': (מט, יח)

בתרגום יונתן בן עוזיאל כתוב, בעת שראה יעקב בנבואה את תשועת גדעון בן יואש, ואת תשועת שמשון בן מנוח, שעומדים להושיע את ישראל, אמר, לא לישועת גדעון אני מצפה, ולא לישועתו של שמשון אני אקוה, כי ישועתם ישועת שעה. אלא לישועתך ה' אני מקוה ומצפה, כי ישועתך ישועת עולמים. וכעין זה הוא בתרגום ירושלמי שם.