|
חיוב בן נח בהריגת עוברין ומצות פריה ורביה
|
|
|
|
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ: (ט, ו-ז)
ותירגם אונקלוס, דישוד דמא דאנשא בסהדין, דמיה יתשד וכו'. ובתרגום יונתן בן עוזיאל תירגם, דיישוד דמא דאנשא בסהדין, דייניא מחייבין ליה קטול, ודיישוד בלא סהדין, מרי עלמא עתיד לאתפרעא מיניה ליום דינא רבא וכו'. וכעין זה כתב רש"י, וז"ל, אם יש עדים המיתוהו אתם, למה, כי בצלם אלהים וכו'. עכ"ל. וגם הרמב"ן ז"ל כתב ויהיה דמו נדרש בבית דין ובידי שמים. ע"ש.
|
קרא עוד...
|
|
|
הדבקות בהי"ת היא מקור החיים
|
|
|
|
וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. (ט, ב)
רבותינו אמרו (שבת קנא, ב בראשית רבה לד, יז), רבי שמעון בן אלעזר אומר, תינוק בן יומו חי, אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, אבל עוג מלך הבשן מת, צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, שנאמר, ומוראכם וחתכם יהיה וגו', כל זמן שאדם חי, אימתו מוטלת על הבריות, כיון שמת בטלה אימתו. ע"כ.
|
קרא עוד...
|
|
|
הליכה בדרכי אבות
|
|
|
|
וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ: (ח, כ)
ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב, ובנא נח מדבחא קדם ה', הוא מדבחא דבנא אדם בעידן דאיטרד מן גנתא דעדן ואקריב עלוי קרבנא, ועלוי אקריבו קין והבל ית קרבניהון, וכד נחתו מיא דטובענא איתצד, ובנייה נח, ונסב מכל בעירא דכיא ומן כל עוף דכי ואסיק ארבע על ההוא מדבחא, ע"כ. כלומר, הוא אותו מזבח שבנה אדם הראשון, בעת שגורש מגן עדן, והקריב עליו קרבן, ועליו הקריבו קין והבל את קרבנם. וכשבאו מי המבול נהרס אותו מזבח, וחזר נח ובנה אותו, וזה שאמר ויבן נח מזבח לה', ולקח מכל בהמה טהורה, ומכל עוף טהור, והקריב ארבע על אותו המזבח.
|
קרא עוד...
|
|
|
בחיוב הציפיה המתמדת לגאולה ולימודה מנח
|
|
|
|
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: (ו, יד)
ומצינו לרש"י ז"ל (שם), שכתב, וז"ל, הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה, [אלא] כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה, ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם, עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו. עכ"ל. ומקור הדברים נזכר בדברי רבותינו במסכת סנהדרין (קח, ב).
|
קרא עוד...
|
|
|
|