הרב עמאר - בראשית

וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר, וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: (ב, ח-ט)

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: (ב, ז)

ופירש רש"י ז"ל, וייצר, [בשני יודי"ן], שתי יצירות, יצירה לעולם הזה, ויצירה לתחיית המתים. אבל בבהמה שאינה עומדת לדין, לא נכתב ביצירתה שני יודי"ן. ומקורו טהור בדברי רבותינו במדרש תנחומא (תזריע פ"א).

כמו שהקב"ה ברא ויצר את האדם, ומכל זרעו בחר באברהם אוהבו, ונתן בידו את הברכה, כדכתיב (נחמיה ט, ז ואילך), אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו', וכתיב (בראשית יד, יט), ברוך אברם לאל עליון. והוא מסר הברכה ליצחק, ויצחק מסרה ליעקב, ויעקב ליוסף ומשם לכל ישראל, ועל ידם משתלשלת הברכה לכל באי עולם.

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת, אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: (ב, א-ד)

וכתב רש"י ז"ל (ומקור דבריו בבראשית רבה יב, טו), וז"ל, ברא אלהים, ולא אמר ברא ה', שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב (בראשית ב, ד), ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. עכ"ל.

ויונתן בן עוזיאל תרגם, ואמר ה' למלאכיא דמשמשין קומוי דאיתברי ביום תנין לבריית עלמא נעביד אדם בצלמנא בדיוקננא וכו'. ורש"י ז"ל כתב, נעשה אדם, ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים, ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהן וכו'. ע"ש.

עמו אנכי בצרה הקב"ה נמצא בגלות עם ישראל כדי להמתיק לנו את מדת הדין

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים, וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר, וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם, וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת, הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ, וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר, עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: (יא, א-ט)

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם, וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: (ט, כ-כא)

ובתרגום יונתן בן עוזיאל איתא, ושרי נח למהוי גבר פלח בארעא, ואשכח גופנא דמושכיה נהרא מן גינוניתא דעדן ונצביה לכרמא וביה ביומא אניצת ובשילת ענבין ועצרינון, ע"כ. [תרגום: נח חשב להיות עובד אדמה ומצא גפן שמושכת מן הנהר מגן עדן ונטע מהם כרם, ובו ביום הנצו ענבים והִבְשִילוּ וסחטם]. והנה באמת כך נראה מלשון הפסוק שתיכף ומיד כשנטע כרמו, מיד שתה ונשתכר וכו'. וע"כ למדו חז"ל שבאותו יום גדלו הענבים והבשילו, ובאותו היום סחטם והיו ליין, ושתה והשתכר ויתגל בתוך אהלו.

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם, וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: (ט, כ-כא)

האדם הוא בבחינת "מהלך", ואינו עומד כמלאכים, שלעולם נשארים באותה מדריגה, אלא עשוי להשתנות בכל עת, הן לטובה והן לרעה, וזו תוצאה ישירה מעצם היות האדם בעל בחירה חופשית, לבחור בעצמו את הדרך בה ילך.