|
נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואהו
|
|
|
|
וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ, וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר, גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי, וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ, שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ, וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת, וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר, וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכֲכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר, וְעֶפְרוֹן ישֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר, לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ,
|
קרא עוד...
|
|
|
שם "האלהים" הוא שם שם של רחמים
|
|
|
|
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: (כז, כח)
שמעתי דרבינו האר"י זללה"ה כתב (א"ה – עי' שער הפסוקים פרשת תולדות דאי' שם דהאלהים הוא בינה עילאה, והנה מהבינה דינים מתערין, וכיון שהוא בחינת "בינה עילאה" אפשר דהוא רחמים. יבח"ר), דכשכתוב שם "אלהים" לבד, אזי היא מדת הדין, אבל כשנכתב "האלהים" הוא רחמים, דע"י תוספת ה', נעשה חשבונו תשעים ואחת, כמו הוי"ה אדנו"ת העולים יחד צ"א כמו אמ"ן שזה מורה על מיתוק הדין. [א"ה - לכאו' מקרא מלא הוא (מ"א יח, לט), ה' (הוי'ה), הוא האלהים היינו ששם הוי"ה נחשב כשם "האלהים" כשהוא בתוספת ה"א. יבח"ר].
|
קרא עוד...
|
|
|
איך ישראל נוטלין שכר בעוה"ז
|
|
|
|
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: (כז, כח)
ובפירש"י ז"ל כתב, ויתן לך האלהים. מהו האלהים? בדין, אם ראוי לך יתן לך ואם לאו לא יתן לך. אבל לעשו אמר, משמני הארץ יהיה מושבך (בראשית כז, לט), בין צדיק בין רשע יתן לך. וממנו למד שלמה כשעשה הבית סידר תפלתו, ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו הדין לא יקרא עליך תגר, לפיכך, ונתת לאיש כדרכיו אשר תדע את לבבו (מ"א ח, לט). אבל נכרי מחוסר אמנה, לפיכך אמר ואתה תשמע השמים וגו', ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר. עכ"ל. וכ"כ בעלי התוספות בספר דעת זקנים. ע"ש.
|
קרא עוד...
|
|
|
|